תום אדלשטיין, בן 33 מקיבוץ אשבל, מפעיל חניון "מסביב למדורה" בקיבוץ אשבל
כשהקורונה התחילה, לפני הסגרים – אסרו על פעילות של גופים בלתי פורמלים, תנועות נוער, טיולים שנתיים. זה הנתח המרכזי של מה שאנחנו עושים בחניון – אירוח גופים שמטיילים וסדנאות שיש בחניון. מרגע שהתחילה הקורונה זה התבטל.
מכת חוסר הודאות היתה נוספת למכת ההפסקה. היו לנו הרבה תכנונים שהתבטלו. סגרנו מחנות של הרבה מאד חניכים והם לא מגיעים. זה דבר שהוא נפשית מאד מבאס. וגם מבחינת ההכנות – משפץ, מסדר את המקום, ובסוף אין פעילות. זה שתי מכות – גם ביטולים וגם חוסר ודאות.
דבר אחד שעשינו, למרות חוסר הודאות – לא לוותר. חסכנו בהוצאות, בחרנו לנהל חכם את המשאבים. הדבר השני היה לפנות לקהל יעד אחר – משפחות, אנשים פרטיים שרוצים לבוא להתארח. בתקופות שאפשר היה לארח, הגיעו אנשים בקבוצות קטנות. מתוך עונה שלמה – הפיקים שלנו יצאו על סגר כי החגים היו בסגר. אבל כשהיה אפשר פתחנו והגיעו הרבה אנשים אבל זה היה למעט זמן ביחס לעונה.
אתגר נוסף היה להתאים את החניון לקורונה – לרווח את המקום, לתלות שלטים, הרבה תדרוכים. מדידת חום… ביחס למקומות אחרים, העובדה שהחניון בחוץ זה קצת פחות אתגר ממקומות סגורים אבל עדיין היה צריך להתאים לתו הסגול. לא יצאו נהלים לחניוני לילה. היה צריך להבין לבד איך עומדים בנהלים.
אתגר נוסף היה לשמור על הצוות של החניון כצוות כשאין פעילות. הפחתנו מזמן הפעילות שלנו, אבל כן הקפדנו על יום צוות בשבוע שבו נפגשים. וכמובן, שמרנו על אפשרות למי שרוצה לבוא להתארח – לבוא ולהתארח ולתת לצוות שגרת פעילות גם אם מצומצמת. כמובן שבמקביל עשינו עבודות פיתוח ותחזוקה בחניון ואפילו הוספנו קרוונים משודרגים לאירוח צוות חינוכי בחניון.
באופן אישי, אני מאד אוהב לטייל. טיילתי הרבה פחות בקורונה. לא הספקתי ממש לטייל אפילו כשאפשר היה. המגורים באשבל שמוקפת בטבע מאפשרים יחסית לטייל מחוץ לבית. קשה לי לדמיין אנשים שהיו תקועים בעיר בלי היכולת לצאת לטבע כשמותר היה להתרחק רק קילומטר מהבית. אי אפשר היה לטייל בקבוצות גדולות, זה מתסכל שהרבה אנשים שזוכים לטייל רק בקבוצות – תנועות נוער, בתי ספר, פספסו את היכולת לצאת לטבע.
בואו לחניון!
