המדריכה רוני זילברברג ונעם אלימלך, חניכה בכיתה י"ב בחברת הנוער מצפה רמון
נעם: לפני הקורונה הכל היה מדהים: הפנימייה הייתה כמו הבית שלנו. יצאנו להתנדבויות ומפגשים עם חניכים, נפגשנו עם חברים, היה יום-יום. הקן של הנוער העובד שאני חברה בו היה בצמיחה ופתאום הגיעה הקורונה. יצאנו לחופשת פורים ולא חזרנו חודשיים.
רוני: בסגר הראשון עשינו לו"ז של הקבוצה בזום, ארוחת צהריים אוכלים ביחד, שיחה עושים יחד, ערב תרבות יחד, זה הרגיש כמעט כאילו לא נפרדנו.
נעם: בבי"ס זה היה שונה, שם אני הייתי יכולה לסגור את הזום ולא להקשיב, אבל בחברת הנוער הרגשתי שאני לא יכולה שלא להיות, אם הייתי נתקעת על נטפליקס הייתי מפספסת משהו טוב יותר, של מפגש, שיחה ועניין כזה. אם לא הייתה לי את חברת הנוער לא יודעת מה הייתי עושה, אני רואה חברים אחרים שלי והם משתגעים בבית.
רוני: פשוט לעשות את הכל כאילו זה כרגיל, רק ממש מושקע! לקראת סדר פסח עשינו ממש הכנה, היו צוותים שבהם כל צוות עסק במשהו אחר – סרטון מצחיק, עשרת הדברות, טיזר לפעילות, כולם הגיעו לבושים לבן והכל, ועשינו סדר פסח קבוצתי.
נעם: כשחזרנו החלטנו שאנחנו רוצים להיות בחברת הנוער, למרות שזה עם מגבלות ויש בזה משהו ממש מבאס, כי אפשר להיפגש רק בבי"ס ובחברת הנוער, ואנחנו לא יכולים לצאת להתנדבויות או סתם לפגוש חברים או חניכים מצפאים שלנו, כי חברת הנוער זה גם מקום משימתי. אנחנו מדריכים ומתנדבים ביישוב וזה היה מאתגר עבורנו להיות במצפה ולא לפגוש אותם.
נעם: אחד הדברים שעשינו פרויקט חונכות "לומדים מקרוב", אני ועוד חבר מהפנימייה עשינו חונכות לשני ילדים מהיסודי, אבל יצא שאצלנו הלימודים היו משהו משני כי הם ממש הסתדרו, אז היינו עושים טיולים ביישוב, נפגשים ומשוחחים, משחקים, פוגשים חברים שלהם. הם ממש התגאו בנו כשפגשנו אותם עם החברים שלהם.
רוני: כל שנה יש בחנוכה מצעד לפידים וזה אירוע מאוד המוני שמשתתפים בו מאות אנשים מהיישוב, משתתפים אנשים מכל הקהילות ביישוב. ביחס להגבלות שאלנו את עצמנו מה אפשר לעשות, ישבנו בצוות והחלטנו לעשות מבצע לילה ובו קישטנו את כל מצפה רמון בקונספט של חנוכה, ועשינו כמה מצעדים קטנים שבהם שימחנו את כל היישוב וחילקנו ספינג'ים שאנשים מכל היישוב התנדבו להכין.
