רויטל שחורי, המוכרת בתור "רויטול" או "רֶוְטוּל", נמצאת במרחב חיים כבר 12 שנה באופן רשמי, ואחראית יחד עם חברים נוספים על הפעילות שיהיו מי שיגידו שהיא המפעל הכי טוב בתנועה – הרפסודיה. בכמה מילים על הרפסודיה: בסוף כיתה י"א חניכי הנוער העובד והלומד מגיעים עם הגרעין החדש שלהם, נפגשים למספר ימים של בניית רפסודה והשטתה מחוף אחד של הכנרת אל החוף השני. מבצע מורכב, מאתגר, מרגש ויפהפה.
אז רגע, ממתי במרחב חיים?
מ2009 שנה באופן רשמי, תספרי כמה זה יוצא. אבל גם לפני כן כחברה בתנועת הבוגרים הייתי באה לעזור במפעלים השונים, ואת הרפסודיה די מההתחלה.
מה כל כך מיוחד ברפסודיה?
הרפסודיה מעבר לזה שהוא מפעל יחודי של הקמת הגרעין הוא גם האירוע שמסכם את הקיץ מבחינת מרחב חיים, ויש בו משהו יפה שהוא שמח וחיובי וכיפי. באים כל הגרעין מרחבי הארץ ועושים משהו ביחד שרואים את התוצר שלו באופן מידי, וגם משתמשים בו יחד לשוט, מה יותר כיף מזה?
מה התפקיד שלך ברפסודיה?
לעשות שהוא יצליח. שכל אחד ימלא את התפקיד שלו כמו שצריך, שהכל יעבוד בלוחות הזמנים ושכל בעל תפקיד ברפסודיה, שזה בעצם מרכז הרפסודיה ועד אחרון החניכים, ידעו מה מוטל עליהם ויעשו את זה הכי טוב שיש.
מה קורה שם מאחורי הקלעים של הרפסודיה?
מאחורי הקלעים זה אירוע מאוד מורכב כי בעצם הרפסודה היא כלי שייט תחבורתי, כמו שכלי רכב עולה על הכביש כך הרפסודה צריכה לקבל רישיון לשוט בכנרת ומשרד התחבורה צריך לאשר את זה, ותהליך של אישור של זה הוא דבר מורכב. מאחורי הקלעים צריך לדאוג לכל הציוד התקני, חביות, במבוקים, מכולות ציוד ענקיות, תיקי בנייה, זו הערכות שדורשת לוגיסטיקה משלב הכנת המדריכים ועד שאחרון החניכים מגיע לחוף הנחיתה. ושלב הבנייה הוא שלב מאוד מורכב כי צריך ללמד את החניכים במהירות איך בונים, ושתביני שזה חניכים שרובם הגדול לא בנו דבר כזה מעולם, אז אנחנו לוקחים אותם ב-4 ימים מ-0 ל-100, מיטב אנשי המקצוע והבטיחות מלווים ומאשרים את זה, ההיערכות לזה היא מאוד רצינית.
בואי נעשה רגע זום אאוט למרחב חיים, מה התפקיד שלכם פה?
פה אני במרחב חיים כביכול מהפן המפעלי, אבל אני חושבת שמה שאנחנו עושים בתנועה הוא בעל 2 צירים מרכזיים- המפעלים ושמירת החיים. שמירת החיים היא העניין, זה מה שלי נותן את טעם החיים, והמפעלים הם נקודות שהן אויר לנשימה, ומוציאות מהשגרה היומיומית ומתוכה יוצרים את החינוך העמוק שמלווה אחר כך את החברים לשמירה על החיים.
מה האתגרים בתוך זה?
מעבר לאתגרים התפעוליים שהם באמת היום-יום שלנו, אנחנו עושים את זה המון שנים ומשתדלים שהניסיון הרב לא יטעה ויגרום לנו לנוח על זרי הדפנה. האתגר בשמירת החיים הוא כל הזמן לזהות את הסכנות שיכולות לפגוע בחיי החניכים והמדריכים ולטפל בהם מבלי לפגוע בפעילות. יכולים להגיד שאנחנו מגזימים לפעמים, אבל האמונה בצדקת הדרך היא מה שמניע אותנו. איך אומרים לגרעין ביום גרעין לא ללכת לשחות בחוף בלי מציל? האמונה בצדקת הדרך מצליחה להשפיע ולחלחל, וזו העשייה החשובה שלנו, לחנך דורות של חניכי התנועה לשמור על החיים לא רק כסיסמא אלא ביומיום.
במרחב חיים את נמצאת בעצם בסביבה שהיא גברית ברובה, איך זה?
זה לא ממש עניין מבחינתי, השותפות והחברות שיש לי עם האנשים והרכזים במרחב חיים לא קשורה למגדר. באופן כללי בתנועה נראה לי שאנחנו יודעים להתעסק בבניית מטרה משותפת שמאפשרת לפעול ביחד מתוכה, כמובן שיש סוגיות שעולות באופן יומיומי שבהן זה בולט, אבל פה זו נטו עבודה משותפת ושותפות גדולה. אגב, בשומר הצעיר רכזת המפעלים היא אישה והיא עושה אחלה עבודה, רכזת הנוער העובד והלומד היא אישה. אנחנו נמדדים לפי מחויבות, מקצועיות וערכים, לא לפי מגדר.
אגב יש לנו כבר כמה נשים מוצלחות בצוות זמן מה
נחזור רגע לרפסודיה
כדאי באמת לחזור כי תיכף מתחילים תדרוך למשיטים
מי המשיטים?
חניכי הגרעינים. בכל הגרעינים יש משיטים, מִפְרשֹנים, אחראי חירום… כל אחד עובר קורס ייעודי על מהות התפקיד ותפעול האירועים, או במקרה של המשיטים – את הרפסודה עם 20 בני הגרעין שלהם עליה.
אגב, למה לא לתת למדריכים את ההכשרה שיעשו את זה? למה להשקיע את הזמן בהכשרת החניכים?
זה בדיוק המפעל, זה מפעל של חניכים, זו הייחודיות של הרפסודיה, שהגרעין מפעיל את עצמו, וגם חלק מהדברים הם מקצועיים, הגה ומפרש להפעיל אותם לא כל אחד יודע, צריך שתעבור הכשרה לכל עניין ע"י גורם מקצועי. תחשבי איזו תחושת מסוגלות ואיזה ידע זה נותן אחר כך לחניך, וגם הערך החינוכי של העזרה ההדדית והשמירה על החיים בין החניכים, כמובן שאנחנו משקיעים הרבה מאוד כדי לאפשר להם להתנסות בזה באניות וסירות הצלה, מיטב מדריכי הבנייה וכו..
מה הדבר הכי קשה בארגון והפעלת הרפסודיה?
אם את זוכרת מפעלי הקיץ הוחלטו ברגע האחרון, אנחנו קבלנו במאי אישור לפעול ואנחנו עשינו הכל במהירות הבזק בשביל שהמפעלים יצאו לדרך, וגם מאז בגלל הגבלות הקורונה הכל נזיל, אז השנה אין נושא ספיצפי
זה האירוע האחרון של הקיץ, בסופ"ש קיפלנו את היער עד שנה הבאה, פירקנו את היער ועבדנו קשה, זו עבודה פיזית בחום ובאנו לפה, אבל זה קושי שאפשר להתגבר עליו כי את יודעת שזה דבר מדהים וחשוב, במיוחד אחרי שבקיץ הקודם בעצם לא כל כך היה קיץ, אז באנו באנרגיות של שני קייצים.
נו, ואתם כבר מוכנים לטיולי סוכות?
אחרי הקיץ הזה אני מאמינה שנהיה מוכנים להכל.
ויש לך מסר לסיום?
צריך להאמין שאפשר, מהחניך הצעיר שיכול לבנות רפסודה ולשוט לצד השני ועד תנועה שלמה שמצליחה, בין היחידות, להפעיל מחנות ופעילויות מרובות חניכים, פשוט להאמין שאפשר.
