עומר לבנת, רכז החלוץ – חינוך דרך ספורט, בטור אורח במעריב מספר על האלימות בין אוהדי הפועל ב"ש לבני סכנין ולמה הוא עדיין מאמין שכדורגל יכול להיות גשר בין עולמות.
האירוע באצטדיון טרנר, שבו פרצה קטטה בין אוהדי הפועל באר שבע לאוהדי הפועל סכנין, מהווה תזכורת כואבת למצבו של הכדורגל הישראלי, אך מעבר לכך, הוא משקף את המתחים והאלימות הרוחשים מתחת לפני השטח של החברה.
הכדורגל הישראלי הוא לא רק ספורט; הוא מיקרוקוסמוס של החברה כולה. באצטדיונים נפגשים יהודים וערבים, ימנים ושמאלנים, דתיים וחילונים, מכל קצוות הארץ וכל המגזרים, וכולם מתכנסים סביב אותו המשחק. במובן הזה, הכדורגל הוא זירת מפגש נדירה שבה מתגלות לעיתים הזדמנויות חיוביות ומפתיעות. אך גם בזירה הזו, כמו ברחובות הערים שלנו, האלימות והרעל מוצאים את דרכם החוצה כשהמתח והרגשות גואים.
האירוע האחרון באצטדיון טרנר, שבו פרצה קטטה בין אוהדי הפועל באר שבע לאוהדי הפועל סכנין, מהווה תזכורת כואבת למצבו של הכדורגל הישראלי, אך מעבר לכך, הוא משקף את המתחים והאלימות הרוחשים מתחת לפני השטח של החברה הישראלית. המגרש, כך נראה, הפך לבמה שמציגה את הכאב, הפחד, והזעם שמבעבעים בלבבות של רבים מאיתנו בעיקר בתקופה הכואבת והגועשת הזו.
