לוגו דרור ישראל עם רקע שקוף
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
מקו"ם – מועצת הקבוצות והקהילות המשימתיות בישראל, קואליציות ושותפויות

מארחים את "מדור לדור"

11 באוקטובר 2020
נקודה

נסענו לבאר שבע לפגוש את תמר שפעילה בעמותת "מדור לדור". תמר בימינוב, בת 24 ובאר שבעית מלידה, חיה בשכונת נחל בקע שרבים ממנה הם חלק מקהילת היהודים ההררים – יוצאי חבל הקווקז. מדור לדור נוגעת בקהילה גדולה והחברים בעמותה הם חלק ממועצת הקהילות והקבוצות. חוץ מזה שהיא חברה בגרעין קהילתי "פעימה" של באר שבע היא גם סטודנטית שנה שניה לרפואה ומצטערת שלא הספיקה להגיע עדיין לטיול שורשים במולדת של המשפחה.

אז איך הגעת למדור לדור?

אני מתנדבת בגרעין קהילתי פעימה תחת עמותת מדור לדור כבר 3 שנים. עמותת מדור לדור זו עמותת גג לגרעינים קהילתיים ב-9 ערים בכל רחבי הארץ. לפני קצת יותר מעשור זה התחיל עם שני גרעינים קהילתיים בבאר שבע ושדרות. הקימו את העמותה צעירים שאפתניים ויוזמים שרצו לתת מעצמם לקהילה, גם לקהילה שלנו – היהודים ההרריים, היהודים הקווקזים, וגם לקהילה בישראל.

הגרעינים הם התנדבותיים ומיועדים לחבר'ה מגיל 18 עד גיל 40. הגרעינים האלה זה כמו משפחה שניה. זה המפלט שלנו, זו חבורה. בזכות הקשרים הטובים שלנו אנחנו מצליחים ליזום ולהעלות רעיונות חדשים וליצור חזון חדש, ומטרה חדשה בכל מפגש מחדש.

הגרעינים נפגשים פעם בשבועיים, כמובן שכחברים אנחנו נפגשים יותר, אבל במסגרת העמותה זה פעם בשבועיים. המוטו של העמותה זה "יהודים הרריים מובילים תנועה חברתית". אני מקווה שזה באמת מה שאנחנו ומה שאנחנו רוצים להשיג.

למה בעצם הוקמה מדור לדור? מה הצרכים והאתגרים של יהודים הרריים?

בשנות ה-90 הגיעה עלייה גדולה מברית המועצות ואנחנו היינו חלק מהעלייה. ההורים כעולים חדשים היה להם צורך לצאת ולפרנס את הבית. בעקבות זה לילדים היה חסר מסגרות אחר הצהריים. הצעירים בעמותה התחילו ליזום פעילות חברתית התנדבותית בתוך הריכוזים האלה, למשל השכונה הזו, שכנות נחל בקע בבאר שבע היא שכונה שרוב התושבים שלה הם עולי ברית המועצות. זו שכונה שנבנתה עבור העולים. מפה התחילו היוזמות והפרוייקטים, הילדים הצעירים מצאו לעצמם את ה"אח הבוגר" בעמותה.

הצעירים האלה באו עם חזון ורצון להיות חלק מהחברה הישראלית והיה להם מה לתרום. זו הדרך שאנחנו סוללים. האתגרים שהם נתקלו בהם היא כמו של כל אוכלוסיה מהגרת. היו קשיי שפה, קשיים כלכליים, קשיים בהשתלבות. הייתה סתירה ממש בין החיים בבית עם התרבות שממנה באנו לחיים פה בישראל. היו הרבה אתגרים לקהילה, אתגרים קשים שאני מקווה שעכשיו כבר פחות קיימים. התרבות בקווקז שמרנית יותר, כאן בארץ התרבות היא שונה. סבלנו מגזענות לצערנו, אבל אני מאמינה שהיום אנחנו כבר לא שם ולעמותה יש חלק גדול בזה. בזכות ההירתמות של הצעירים והלכידות של הקהילה, אנחנו הרבה יותר איתנים וכבר לא נמצאים בשנות ה-90.

ההורים שלנו עלו מחבל הקווקז. או מדרום רוסיה שזה רפובליקת דאגסטן או מאיזור אזרבייג'ן, בעיקר מבאקו עיר הבירה או מקובה ששם הייתה עיירת יהודים. ההורים של כולנו הגיעו משם, חלקנו עלה בעצמו בתור ילדים. קיבלנו ערכים בבית, ערכים תרבותיים. הזהות של הנערים האלה היא לא לגמרי משם וגם ההורים שלהם הגיעו יחסית צעירים. נוצרה תרבות חדשה של ערבוב זהויות, בין הקהילה שבאה משם לבין ישראליות צברית.

ספרו לנו על פעילות מרגשת שהעמותה עשתה לאחרונה.

בני הנוער שלנו יזמו פרוייקט חדש שנקרא "קמטים של חיוך". הם גייסו כתובות של קשישים ברחבי העיר והגיעו לשפץ את הבתים של הקשישים. זה היה מרגש מאד, הם תיעדו הכל באינסטגרם כמו שהם אוהבים. התגובות שהם קיבלו מהדור הבוגר ומהמשפחות של הקשישים וגם מרוביק דנילוביץ'  פשוט היו מדהימות. הרגשתי כזו גאווה. הם יזמו את הרעיון, ביצעו אותו וזה נתן להם המון סיפוק.

איפה הקורונה תפסה אתכם? מה הבנתם שצריך לעשות?

לגרעין קהילתי פעימה בבאר שבע יש כבר ניסיון בחירום. לצערנו זה היה בצוק איתן כשהפעלנו 16 מקלטים בעיר. הפעלנו פעילויות לנוער, סייענו למבוגרים להגיע למקלטים. עכשיו זה חירום מסוג אחר, וכמובן שהתגייסנו כי לא יכולנו לשבת בחוסר מעש. החלטנו למקד את הפעילות שלנו בקשישים, בעיקר לקשישים דוברי רוסית כי אנחנו דוברים את השפה ויכולים להנגיש להם את ההנחיות. הפעלנו מוקד שפעל לאורך כל שעות היממה שאליו אפשר להתקשר בכל עת ולבקש עזרה. אנשים התקשרו לבקש עזרה בקניית מזון, קניית תרופות, תשלום חובות… גייסנו מתנדבים בכל עיר והם עשו את הקניות עבור הקשישים. הגענו לבתים שלהם, הם השאירו לנו בחוץ כסף ורשימת קניות ואנחנו היינו הולכים לעשות עבורם את הקניות והבאנו עבורם הבייתה את הקניות או התרופות. התרוצצנו בכל העיר בחודשים האלה. התגובות חיממו לנו את הלב, הרגשנו סיפוק גדול.

פרויקט נוסף שעשינו היה יחד עם מחלקת הרווחה בעיר. אספנו וחילקנו ארגזי מזון בכל התקופה בשכונת נחל בקע לקשישים שלא היה להם כסף לקנות מזון או להכין בעצמם כי המטפלות לא נמצאות. היו לנו מעל 30 מתנדבים שחילקו ל100 זקנים בשכונה מארזי מזון פעמיים או שלוש בשבוע.

יש אירועים מיוחדים של הקהילה בישראל? מנהגים מעניינים?

כעמותה אנחנו מפעילים בעצמנו אירועים די גדולים. כרגע לא, כי יש קורונה, אבל בשגרה אנחנו עושים את זה. יש לנו ערבי מתגייסים כל שנה בכל עיר למתגייסים החדשים שעברו אצלנו בפרוייקטים. אנחנו מנסים להפנות רגע את האור אליהם. בנוסף יש את חידון המורשת ליהודי קווקז, שאמנם בחידון הראשון זכינו במקום השני אבל הקבוצה שזכתה במקום הראשון העניקה לנו את הפרס – טסנו לאזרבייג'ן לטיול. ממש מרגש. החלטנו לעשות את החידון הזה אחר כך גם לבני הנוער, כדי שבני הנוער ישתתפו ויביאו את המשפחות שלהם. זה רותם אותם ללמוד על הקהילה, על המנהגים שלה, על הערכים שלה, על השפה. הסבא והסבתא עוד חיים את זה וכדאי שהם יכירו. זה בעצם השם של העמותה – מדור לדור, אנחנו רוצים את זה. ב15 למרץ היה אמור להיות חידון נוסף אבל אז בדיוק התחיל הסגר, אנחנו מקוווים שנוכל לקיים אותו בהקדם.

אנחנו עושים אירועים בחגים, הפנינג לילדים במועדוניות שלנו. בגלל שהיהודים הקווקזים מגיעים מכל מיני איזורים ומכל מיני ערים, לכל משפחה יש את המנהגים שלה. יש מנהגים משותפים איזוריים, נגיד יהודים שבאו מאזרבייג'ן יש להם מנהגים שאני לא מכירה כי אני מדאגסטן. הרבה מזה קשור בהשפעות העמים שחיו לידינו – מוסלמים ונוצרים. גם השפה מאד השפיעה, יהודים מדאגסטן היו דוברי רוסית לכל דבר. אני מכירה למשל שלפני החתונה, לפני האירוסין אפילו, כשרוצים ליצור את המחויבות בין בני הזוג, אז המשפחה של החתן מגיעה עם מגשים של מתוקים ומתנות לכלה, קוראים למגשים האלה "טבחו". כל הטקס נקרא "חודושפנדו" וזה אירוע מאד שמח, מגיעים ברגל לבית של הכלה לחגוג את השידוך. יש טקס נחמד לפני החתונה שהכלה הולכת לבית של החמות, וזו טובלת את היד של הכלה בדבש ומורחת על המשקוף, שתהיה כניסה מתוקה לבית.

המנהג הכי חשוב שלנו זה הכנסת אורחים, אנחנו משפחות מאד גדולות. בחגים כל המשפחה נפגשת ויש שמחה רבה והדבר שהכי מאחד את המשפחה זה הריקוד. מאחלת לכם להיות בחתונה קווקזית ולראות מה זה. יש מוסיקה מכינה כזו שרומזת לכולם לקום מהכסאות גם אם זה באמצע האוכל, ניגשים לרחבה ועושים מעגל, כל אחד הולך לרוקד עם הכלה, מאד מרגש.

איפה אפשר לפגוש את הקהילות?

אנחנו פועלים ב9 ערים כעמותה: באר שבע, אופקים, שדרות, טירת כרמל, מגדל העמק, פרדס חנה-כרכור, נתניה, חדרה ואור עקיבא. יש לנו מרכזים קהילתיים בערים האלה ושם גם אנחנו מפעילים את הפרוייקטים שלנו. כקהילה יש בארץ כ-120,000 איש בישראל שמרוכזים בעיקר בערים האלה שאנחנו פועלים בהן. אבל זה הריכוזים, אפשר למצוא אותנו בכל הארץ והקהילה לא נמצאת כבר רק בכמה ערים. העלייה מקווקז הגיעה בשתי פעימות גדולות: בשנות ה-70 ובשנות ה-90 עם העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר. אין מישהי שלא יודעת שהשכנה שלה קווקזית. יש אנשים שאפילו מכירים אחד את השני מהמגורים בקווקז.

מה החזון שלכם לחברה הישראלית? איך אתם מדמיינים שאנחנו צריכים לחיות כאן יחד כקהילות עם תרבות ואמונות שונות?

אנחנו עובדים על זה הרבה עם הנוער. בעיקר בלהקשיב מה יש להם לומר, כי הם כבר לא חיים כקהילה סגורה של הקווקזים, זה כבר לא ככה היום. הכיתות למשל מעורבות היום מאד. החזון שלנו זה לראות את ישראל כחברה רב תרבותית מקבלת ושוויונית. חברה אוהבת ומאחדת עם צעירים שיש להם את הערכים שהם באים איתם מהבית וערכים שהם מקבלים מבחוץ ומהם יוצרים זהות חדשה. אנחנו מנסים ליצור זהות של יהודי קווקזי ישראלי עם ערכים מבית של כבוד למבוגר וכבוד לתא המשפחתי, וגם אהבת הארץ ושירות בצה"ל או שירות לאומי.

מה התפקיד של הדור הצעיר בפעילות של "מדור לדור"?

אנחנו עושים הרבה פרוייקטים עם הדור הצעיר כדי לבנות את המנהיגות של הדור הבא. אני יכולה לתת דוגמאות למשל למה שאנחנו עושים כדי להמחיש:

יש לנו שני פרוייקטים כוכבים. אחד זה הכנה לצבא, פרוייקט שנקרא "צעד לעתיד". זה פרויקט שפועל בכל הערים שבהם אנחנו פועלים. האגף הביטחוני חברתי מכשיר מדריכים ואלה פונים לבני נוער לקראת גיוס ומכשיר אותם לשירות משמעותי. שירות משמעותי גם עבורם. הם עוזרים להם בהעלאת הנתונים האישיים, מסייעים במיונים ומכוונים את הנוער להגשים את החלומות שלהם בשירות הצבאי. אנחנו מעודדים את החבר'ה לצאת לפיקוד וקצונה.

פרוייקט נוסף שיש לנו זה ארגון הנוער "מדור לדור". אנחנו ממש מתרגשים שהולך להיות ארגון נוער משלנו. זה התחיל בכלל מפרוייקט שנקרא "מובילים בקהילה" שריכז נערים בכיתות ח'-י', איתם עבדנו על מנהיגות, הדרכה, התנדבות ויזמות. שם אנחנו מפתחים את הערכים שאנחנו רוצים להעביר הלאה. אנחנו רוצים שהדור הזה יתרום לחברה שלו ויעביר הלאה לדור הבא, שיהיה דור ההמשך.

הרבה מהפעילות שלכם מתרחשת בפריפריה של החברה הישראלית. מה הצלחתם לראות על הפערים בין פריפריה למרכז בישראל?

אני אישית לא עבדתי במרכז, אבל אנחנו באמת פועלים בפריפריה הגאו-חברתית של ישראל. אנחנו רואים את הפערים בתקצוב שיש לפעילויות שאנחנו מנסים להשלים: חינוך, עידוד לשירות משמעותי בצבא, הכנה לכיתה א', סדנאות לנשים, סדנאות למבוגרים ותמיד יש מקום לעוד דברים. אנחנו רוצים למלא את העוד הזה.

יש קשר בין הקהילות בישראל לקהילות שנשארו בארצות המקור? יש פעילות משותפת?

אני אספר קצת המבנה של הקווקז. קווקז זה חבל ארץ שמתפרס על פני 4 מדינות: ארמניה, אזרבייג'ן, רוסיה וגאורגיה. היהודים הגאורגים זה קצת שונה מהיהודים הקווקזים, היהודים ההרריים (זה תרגום כמעט מדויק לביטוי "היהודים מההרים"), אנחנו מגיעים בעיקר מאזרבייג'ן ומרפובליקת דאגסטן ברוסיה מערים גדולות כמו מחצ'לקה וטרבנט. אלה היו מרכזים יהודיים מאד מאד גדולים עם בתי כנסת וחינוך יהודי ואפילו מרכזי שחיטה כשרים. יש שם עדיין משפחות, יש שם קהילה יהודית שיש לה גם רב של הקהילה, הכל קיים. יש קשר משפחתי, יש לי דודה שגרה שם. אבל הקשר שלנו יותר מתבטא בלהכיר לעולים, אלה שהגיעו לארץ כצעירים את המקום שם. בקיץ 2014, גרעין פעימה יצא לטיול שורשים שם. הם היו שם שבועיים וגם משה יוחננוף, חבר גרעין שלי עשה מזה סרט. הוצאנו מאז עוד טיול שורשים לחברים של העמותה, כאלו שתורמים לעמותה ועוזרים לנו.

החזון שלנו הוא לקחת את שכבת יא' של ארגון הנוער שלנו לטיול שורשים באיזור כל שנה כדי להעמיק את ההיכרות עם התרבות וההיסטוריה שלנו. זה חלום גדול, אני מקווה שהוא יצא לפועל בקרוב. זה מאד מרגש, הייתי רוצה לטוס בעצמי כי אפילו אני לא הייתי. הייתי רק באזרבייג'ן, אבל אני לא משם. ועדיין, פגשנו את ראש הקהילה היהודית בבאקו אזרבייג'ן וזה היה מאד מרגש.

לכבוד החג, מה הייתם רוצים לאחל לקהילת היהודים ההרריים לשנה החדשה?

מקווה ששנת תשפ"א תבוא עלינו לטובה. שנחווה אירועים טובים ומעצימים יותר ממה שעובר עלינו כרגע. שנמשיך בעשייה שלנו, מאחלת לכלל הקהילה שזה יקרה. אני מקווה שכולם מצליחים לחגוג ולשמור על ההנחיות ומאחלת לכולם בריאות. אני יודעת כמה זה קשה לקהילה שלנו לא לבקר את סבא וסבתא, כי אנחנו נותנים המון כבוד לדור המבוגר ורוצים להיות חלק מהחיים שלהם ואני יודעת כמה זה קשה עכשיו.

מסר או ברכה שתרצו למסור לחברים בדרור ישראל?

אני מאד שמחה על הפרוייקט שלכם, אני מקווה שזה ייצור בישראל חברה רב-גונית, רב תרבותית, מאחדת ואוהבת. מקווה שנצליח בעזרת שיתוף פעולה של כולם ליצור חברה ישראלית טובה.

קו כחול

כתבות נוספות