מסיורים מאורגנים בבתי ההורים ועד לטיול שטח שלא יכול היה לחכות עד אחרי הלידה. אמנם אנחנו כבר בסוף אוגוסט, אבל נשאר עוד קצת זמן ואפשר לגזור ולשמור לחופשות הבאות את הטיפים המעולים של קבוצת רות וקבוצת כרמל לחופשות קבוצתיות, גם בגיל 27 עם חברים וגם בגיל 37 עם ילדים (וחברים).
נופשות:
קבוצת רות מרחובות: גת, עמרי, אורי, דלב, מידן, לירז, בת אל, טלם ויובל, חיים יחד כבר 4 שנים.
קבוצת כרמל מבאר שבע: גליה, אופיר (עם נורי ויסמין), תמר, נדב (עם אחינועם), טולי (וגוני, עם אליה) ודוד (ושקד, עם מעין), חיים יחד כבר 10 שנים.
אז איך יוצאים לחופשה קבוצתית? לאן הולכים?
גליה (קבוצת כרמל): אנחנו בדרך כלל אוהבים לטייל בשטח, להקים אוהלים, להדליק מדורה ולבשל יחד. ב-7 השנים האחרונות אנחנו עושים כל שנה "מחנה ים" לנו ולילדים לזמן ארוך וזה הדבר הכי כיף שיש. לפני שנתיים גם נסענו כל הקבוצה לאילת ביחד אבל בתכלס האהבה הגדולה שלנו זה השטח.
לירז ובת אל (קבוצת רות): עשינו סופ"שים בכל מיני מקומות תיירותיים כאלה בארץ (חיפה, ירושלים), יצאנו לחופשה בכינרת ובגולן לסופ"ש והלכנו למעיינות, הרבה פעמים אנחנו עוברים דרך בתים של הורים של חברי הקבוצה כדי להכיר את המשפחות טוב יותר ויוצאים לפאבים של החבר'ה מהקיבוצים . אבל בכללי בסופ"שים אנחנו אוהבים לצאת יחד למעיינות או לים באשדוד העיר הטובה בעולם. עכשיו בסבב לחימה עשינו אתנחתא ונסענו לכנרת ליומיים, בירושלים עשינו טיול ונסענו למבצר נבי סמואל וסיור בעקבות הפנתרים השחורים במוסררה. בחיפה היינו בחג החגים ועשינו סיור בנושא קיום משותף ואוכל.
מה הכי כיף בחופשה קבוצתית?
לירז ובת אל: גם זה פשוט כיף להיות ביחד, זמן משותף שחורג מהשגרה. את חיה עם אנשים וטוב ביחד, אבל המאמץ המשותף שלנו על החופשה נותן לנו יכולת לדמיין את החיים עם הקבוצה כדבר גדול יותר, עשיר יותר ומעניין יותר, שאפשר לעשות בו הרבה דברים יחד.
גליה: זה זמן ארוך ומשמעותי לבלות ביחד, בנוכחות וקשב מלאים. גם המשפחות שלנו מצטרפות לפעמים וזו הזדמנות להכיר יותר. והכי כיף זה לראות את הילדים, זה אושר ענק עבורם להיות בטבע, להדליק מדורה, לישון בחוץ. במחנה ים הם גרים שבוע בחוף, לומדים לצלול עם שנורקלים, לומדים את כישורי החיים של הימצאות בטבע, בים, הם עוזרים לנקות ולסדר את המחנה, ממש יחד איתנו.
נשמע שזה מצריך המון ארגון. איך עושים את זה?
גליה: נגיד את המחנה ים אנחנו עושים בשותפות עם עוד חברים מהתנועה, כי כדי לישון בים הרבה זמן צריך שיהיה מחנה ברמה גבוהה מאוד וזה קצת מבאס להקים את המחנה רק לכמה ימים ואז לפרק, אז מקימים את המחנה ביחד וכל כמה ימים האנשים שנמצאים בו מתחלפים ככה שאפשר להיות רק לכמה ימים ואפשר גם לשבועיים. למחנות כאלה אנחנו ממש מביאים כירה ותנור פיצות, מזרונים, שולחנות, שנורקלים, גיטרות, משחקים, ספרים.
ומה מאתגר ביציאה לחופשה קבוצתית?
לירז ובת אל: לא כולם אוהבים לעשות את אותו דבר, יש את מי שיותר אוהב לטייל ויש מי ששונא, אבל מתמודדים עם זה דרך ניסוי וטעייה. לומדים להתאים את עצמנו אחד לשני. לוגיסטית זה גם מאתגר, צריך להשיג שני רכבים, להתארגן על לינה נוחה, כל חופשה דורשת התארגנות כמו שצריך, זה לא על הדרך.
גליה: זה לא מעט תפעול, אבל אנחנו מאוד מתאמצים שהעבודה תתחלק בין כולנו ושזה יהיה ברוח טובה. תמיד האריזה וההתארגנות זה חלק מבאס וצריך לזכור שבסוף נצא ויהיה כייף. לתאם את הזמנים בין החברים זה גם לפעמים מאתגר ויש פעמים שמישהו מגיע באיחור או יוצא מוקדם, אבל זה משהו שאנחנו מכילים כי יודעים שבסוף כולם רוצים להיות וזה נותן להם אוויר לנשימה.
יש לכן טיפים לקמפינג או לחופשה קבוצתית?
גליה: יש לי טיפ לבישולי שדה! "פויקה מטוגנים" – בעצם כל מי שמכין פויקה מכין את זה לא נכון (אמר כל אדם שהכין פויקה אי פעם), במקום לבשל בו פשוט מטגנים דברים בתוך הפויקה – ממלאים אותו בשמן, שמים במדורה והחום כל כך גבוה שזה טס: שניצלים, צ'יפס, טבעות בצל, כרובית וכו'.
לירז ובת אל: קודם כל לרצות את זה. אם לא זורם אז לא בכוח, אבל גם לא לוותר בקלות. נראה לנו שבעיקר צריך מישהי בקבוצה שתהיה סוג של קמב"צית. נגיד הקמב"צית של החיים שלנו זו גת, בלעדיה היה הרבה יותר קשה לצאת לטיולים. היא מתכללת את הכל, דוחפת אנשים להתעסק בלוגיסטיקה ובארגון אבל בקטע טוב, מדרבן כזה.
יש לכן אנקדוטה משעשעת לספר מאחת החופשות?
גליה: לפני שהתחילה הקורונה הייתי בהריון בתחילת חודש תשיעי, ואיך שאמרו שעומד להתחיל סגר אמרתי שאני חייבת איזה לילה בשטח לפני שאי אפשר לצאת, אז הקבוצה התארגנה, נסענו ממש ללילה אחד בשטח, היה ממש כיף, וכשחזרנו הביתה הבנתי שאני צריכה כבר ללכת לחדר לידה…
