טל ולנטיין, רכז פעילות דרור ישראל בחיפה
11 אנשים משכונת הדר נמצאו מתים בבתיהם ימים אחרי שהלכו לעולמם בשנה האחרונה. זה מעציב, זה משתק, זה יוצר בדידות.
אני חושב שגם אני כמו רבים מרגישים קטנים מול תופעה זו, נבוכים.
להוציא את התופעה מהצל כשם שהאנשים צריכים לצאת מהצל
לפני שבוע וחצי, יהל פרג' הרים את הכפפה ואמר שצריך לעשות משהו עם זה, אי אפשר לשתוק. הוא גייס את קרן שגי, את ניב פרלס ואותי ומשם התחיל להתגלגל רעיון שמטרתו פשוט ויפה – להיפגש, לדבר, ללמוד ולהבין את התופעה המדוברת. לא כי יש בכך כדי לפתור את התופעה או להעלים אותה, אולי גם לא יהיה ברור מה לעשות ביום שאחרי, אבל בשיחות לי התבהרה מטרה חשובה מאוד.
על אף המבוכה יש חשיבות להוציא את התופעה הזאת מהצל כשם שאנשים אלו צריכים לצאת מהצל. המטרה היתה להפגיש אנשים שלא רוצים להישאר לבד עם התחושה, שלא רוצים שאף אחד יישאר לבד, שרוצים להשתמש ב"ביחד" כדי להאיר את הצל.
יהל כתב לנו לילה לפני: "שמעו, זה נושא ממש ממש קשוח, אין לו לובי והוא לא סקסי, ואלו באמת אנשים בלי שום קול. לעשות אירוע שמבקש מהשכונה להתייחס, מהעירייה לעצור, זה מאוד מאוד גדול.
אולי לא יהיו מחר המון אנשים, אולי יהיה מביך, אבל הקיום של האירוע הזה, הדרישה להתייחס ולעצור, כמו שהעירייה היתה צריכה לעשות, היא ממש דרמטית."
זה נושא ממש קשוח, אין לו לובי והוא לא סקסי. אלו אנשים בלי שום קול
אז אני חושב שבאמת היה דרמטי והיה ממש טוב וגם הבנתי שאת הכוח של ביחד, הכוח של קהילה ביחס למקרה הזה הוא כפול. התפקיד הראשון בכך שנפעל יחד עם אנשי העירייה, נשתף פעולה איתם, נעמוד על כך שאיננו "מחליפים" אותם כי אם מסייעים להם לעשות את תפקידם ודורשים מהם למלא אותו. התפקיד השני הוא להחזיר קצת את רוח השכנות הטובה לשכונה, הדאגה, ההיכרות, הסולידריות והנכונות לצאת מאזור הנוחות גם לאנשים שאינך מכיר – זה מציל חיים.
אז פגשנו לפאנל מטריף ומעמיק את רוני השוטר הקהילתי, את חירייה מהמחלקה לשירותים חברתיים מנהלת מחלקת ותיקים, את סמדר ששיתפה בסיפור קשה וחשוב על מפגש עם שכן ועוד עשרות של תושבים שבאו לשמוע, לשתף וגם לזעוק כאב ולסמן כיוונים לתיקון.
זו לא הייתה ההתחלה ולא הסוף, זה עוד משהו קטן שקרה בשכונת הדר שהחזיר קצת רוח למפרשים, גם למי שהיה שם וגם לכל מי שיבחר להמשיך לא לשתוק אל מול תופעות מהסוג הזה, לכל מי שתבחר לפעול ולבנות את היחד.
