תרופה למכה | לשנה הבאה בריאים

בריאה גריי, בת 32, חברה בקיבוץ קשת

במרץ 2020, הייתי בשיחות עם משפחה שלי לטוס לבקר אותם בארצות הברית בקיץ. כשהתחלנו להבין שהמגיפה לא תעבור בקרוב, ידעתי שלא אטוס. אמא שלי אמרה, "אוקיי אז אולי תבואי אלינו לחגים," אבל בהמשך הקיץ, היה ברור שלא נצליח להוציא לפועל את התוכניות.

כשעליתי לפני כמעט 10 שנים, ידעתי שזה יהיה קשה להיות כל כך רחוקV מהמשפחה. אמא שלי ספרה לי סיפורים על התקופה שהיא גרה בארץ בשנות ה70 והייתה צריכה לחכות בתור לדבר עם אמא שלה בטלפון. אבל ב2011, היו אמצעים טכנולוגיים וידענו שאם יש מצב חירום, אני יכולה לעלות על מטוס כדי להיות עם הורים שלי. ב10 השנים האחרונות היו רגעים קשים – כשהייתי חולה, כשההורים היו חולים, משברים אישיים שלהם ושלי אבל הייתה ודאות: אפשר להיפגש. פעם בשנה אני אצלם, פעם בשנתיים הם אצלי. ברור שהייתי רוצה יותר מפגש משפחתי, אבל בחרתי לחיות בארץ ישראל, ולפעמים זה מה שזה אומר – אנחנו מנצלים את ההזדמנויות שיש לנו. רוב השנים הצלחנו לתכנן את המפגשים האלו, הייתה ודאות: מתי אראה את המשפחה, מתי שנישב לארוחת שישי יחד, מתי אוכל יכולה לשתף את ההורים במה שקורה בחיי, מתי אוכל לחבק את אמא שלי…

בשנת קורונה אין הרבה וודאות ובעצם כולם באותו המצב. אף אחד לא יכל לפגוש את המשפחה כי היה סגר, לכולם היה קשה ועצוב ואפשר היה להזדהות. כשלאט לאט הכל התחיל להיפתח, מותר להיפגש ולבקר, הפער גדל.

התחלנו לקיים פגישות שבועיות של המשפחה בזום ולדבר יותר כדי להתמודד עם הגעגועים. כשהתחילו להתחסן פה בארץ ובארצות הברית, דיברנו במשפחה ועזרנו אחד לשני לקבוע תורים להתחסן כדי שסוף סוף אוכל לטוס. עכשיו בפסח, אני סוף סוף טסה אחרי שהתחסנתי ואחרי שמשפחה שלי התחסנו. לא ראיתי אותם כמעט שנתיים ואנחנו מתרגשים מאוד.

הצלחתי לעבור את השנה הזאת בחוסר וודאות וגעגועים כי החלטנו להמשיך להיפגש באמצעים שיש לנו. עזר לי לדבר על המצב, גם עם המשפחה וגם עם השותפים והחברים שלי פה בארץ. הרגשתי שאנשים חשבו עליי, ראו אותי, והבינו אותי בתקופה ממש בודדה ומבודדת. השיחות שלי עם אנשים עזרו לי להבין שאנחנו עושים מה שנוכל כדאי להתמודד עם חוסר וודאות.

הפסח הזה אני מרגישה קצת שיחרור. אנחנו יחד ומחוסנים.

אצטט מתוך ההגדה (הא לחמא עניה): "השתא הכא, לשנה הבאהה בארעה דישראל. השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין." השנה בפסח אהיה בגולה, בשנה הבאה בישראל. השנה, אנחנו עדיין במגיפה, לשנה הבאה בני חורין בריאים.

סגור לתגובות.