עמי דגן, גמלאי בן 76, חבר בקבוצת "גמלאים בחברותא" בשכונת רמז בראשל"צ
בימים שלפני הקורונה היה עמי מתנדב מדי שבוע במועדון עם ילדים בעלי מוגבלויות, עם ההגבלות של הקורונה, הפעילות של המועדון המשיכה, אבל עמי, מפאת גילו לא יכל להגיע להתנדב.
זה אחד מגילויי הגילנות* שהרימו ראשם בתקופת הקורונה, שעוררה בנו הרבה חששות ופחדים, בין-דוריים. פחדנו להדביק את זקנינו, לנטוש אותם לבד בחגים וכמובן לאבד זמן יקר. המגפה פגעה בחוסן הקהילתי ובריאות הנפשית של רבים מהזקנים החיים בסביבתנו.
"היה קשה לא לראות את הילדים – אני מתכוון גם למשפחה שלי, הילדים והנכדים", מספר עמי, "וגם לילדים שאני מתנדב איתם כבר כמה שנים. עד הקורונה הייתי הולך ליום בשבוע למועדון לילדים בעלי מוגבלויות ומסייע להם בכל מה שהם צריכים. נוצרו שם קשרים יפים עם הילדים וזה היה לי מאוד משמעותי. עד לפני חודש לא ראיתי אותם והתגעגעתי אליהם מאוד"
עמי חבר בקבוצת "גמלאים בחברותא", שנפגשת מדי שבוע לשיחות ולמידה על המצב החברתי, גיבוש קבוצתי ופעילות חברתית מעצימה.
חברי הקבוצה כולם גמלאים שהתנדבו והיו פעילים מאוד עד משבר הקורונה. הקבוצה הוקמה כדי לתת מענה לחוסר בפעילות ולבדידות. ביחד הצלחנו ליצור מרחב חברתי חם ואוהב, מעניין ומשמח. בנוסף למפגשים השבועיים הקבוצה יוזמת ומשתתפת בפרוייקטים ועשייה חברתית בשכונה. בקבוצה התפתחו מסורות של חגיגת ימי הולדת, פינת "ידע צבור" בה חברי הקבוצה מעבירים בעצמם פעילות בנושא שמעניין אותם, דאגה לשלומם של החברות והחברים.
הקבוצה היא חלק ממערך של קבוצות גמלאים רבות שקמו במהלך השנה האחרונה ברחבי הארץ על ידי מדריכים ומדריכות מדרור ישראל.
"הקשר הטלפוני עם המשפחה, הטכנולוגיה ומפגשים מרחוק מדי פעם, עזרו לי להתמודד עם האתגר", מספר עמי, "עכשיו בחודש האחרון חזרתי לשעתיים בשבוע במועדון עם הילדים, לעזור להם בארוחת צהריים. זה לא כמו פעם ואני מחכה מאוד לחזור לימים מלאים, אבל כל מפגש איתם משמח וחשוב." תודה לעמי!
*אפליה על רקע גיל
