חזירות וקפיטליזם

"שונא אני את החזיר, אבל עוד יותר אני שונא את מגדלי החזירים",

ברל כצנלסון

עם שובם של שליחי התנועות החלוציות מאירופה בתחילת שואת עמנו, קיימה מזכירות הוועד הפועל של ההסתדרות ישיבה שבה השתתף גם ברל כצנלסון. בין שאר דבריו העביר ברל ביקורת קשה, בלתי מוצדקת בעליל, על תנועות הנוער בגולה, וביומנו כתב: "בכל רחבי ווהלין וגליציה, היכן חנה ושבעת בניה?". מקרה זה נחרט בנפשו של העם, שכן חנה הקריבה את שבעת בניה ובלבד שלא יבצעו עבירת ייהרג ואל יעבור בכריעת ברך בפני בשר ודם ובאכילת בשר חזיר.

"בני, לך אצל אברהם אבינו ואמור לו: כך אמרה אימי: אל תזוח דעתך עליך! אתה עקדת מזבח אחד, ואני עקדתי שבעה מזבחות, אתה – נסיון, ואני – מעשה"

איכה רבה א' נ'

והנה, ראש ממשלת ישראל, וראש וראשון לעם היהודי בעולם כולו, ערב המועד הקדוש ביותר לעם היהודי, יום-הכיפורים, אכל קבל עם ועדה במסעדת חזיר.

אינני מטיף לאכילה כשרה ואינני חושב שחלילה יש לכפות על מאן דהו לעשות כן. אך מעשהו של ראש ממשלת ישראל הוא לא פחות מניפוץ, שבירה ורמיסה של אחד מיסודות זכותנו על הארץ – כך לפחות לטענתו. אם מותר לראש הממשלה, מדוע אסור להגיש במזנון הכנסת חזיר? מדוע לא תוגש באירועים רשמיים לבאי עולם, שחִיכּם מורגל באכילת חזיר, מנה שכזו בבית נשיא המדינה? יהודים לאין ספור מסרו את נפשם, ובלבד שלא יעברו על אכילת דבר טריפה. האיש העומד מול עם ועולם ומטיף להכרה בישראל כמדינה יהודית, רומס סמל יהודי זה ברגל גסה. למה הדבר דומה? לדברים הכתובים בגיטין לו ע"ב: "כלה שזינתה בקרב חופתה". בעודו נואם קבל עם ועולם על מהות יהדותה של ישראל, הוא מתכנן כבר את מנת החזיר שיאכל.

אחת הדרמות היהודיות הגדולות התרחשה בתקופת קיסרותו של גאיוס קליגולה, אשר ציווה על פולחן אישיותו באמצעות הצבת פיסלו ברחבי האימפריה הרומית. הנציב הרומי בסוריה, פובליוס פטרוניוס יצא, במצוות הקיסר, להציב בכוח את פסל הקיסר בבית המקדש אשר בירושלים. פטרוניוס מגיע עם הפסלים לעכו וממשיך משם לטבריה. ההיסטוריון זאב איביינסקי מתאר את המפגש כך: "בשנת 40 לסה"נ … נתייצבו בבקעת עכו, ולאחר מכן במבואות טבריה, אלה מול אלה; חייל רומאי עצום, מחצית הצבא הרומי שהיה מוצב על הגבול עם פרתיה, ורבבות יהודים שנהרו והתקבצו בהמוניהם…". כך תיאר פילון האלכסנדרוני את עמדת היהודים במאבק: "אחר-כך ניצבו לפניו הזקנים ואמרו כדברים האלה: עיניך הרואות כי אין נשק בידינו… אנשי שלום אנחנו מטבענו והוא משאת נפשנו … אנו מוכנים למסור עצמנו לטבח… כי לשני דברים נתכוון במעשינו: לתת אות הערצה לשליט היחיד (אלוהים) ולכבד את חוקינו הקדושים".

בעקבות התנגשות זו, לקח פטרוניוס את הצלמים ולא הציבם בבית המקדש. ומוסיף יוחנן לוי, "הד נאמן של קרב נצחי", " שהסכסוך בין ישראל לרומי לא היה כעין תגרה מקרית בין שני עמים, אלא מלחמת איתנים בין שתי מחשבות יסוד". ומה הן? כותב גדליה אלון: "האומה היהודית… התריסה כנגד השעבוד… בכל הדרכים… לעומת רומי הנצחית לעומת הקיסר-הגואל-האל-מלכות הרשעה, אדום חזיר מיער… קריאת תגר על השוד, האכזריות והשחיתות שממשלת רומי הביאה… התייחדותה השלילית כלפי רומי נובעת מייחודה בעולם המחשבה… ושל המוסר הסוציאלי."

יש לעשות הפרדה גמורה בין כפייה דתית לבין הכבוד וההערכה העמוקה ליסודות האמונה והמחשבה שייצרו את העם היהודי ולסמלים שייחדו מחשבה זו. בספר האונטולוגיה שהוציאו בגטו וארשה יצחק (אנטק) צוקרמן ואליהו גוטקובסקי, "פיין און גבורה" (ענות וגבורה בתולדות העם היהודי), מספרים העורכים על העמידה על הנפש, ממסעי הצלב דרך פרעות הרועים ועד תל-חי. הספר הפך להיות המשענת הרוחנית לגרעין המורדים בגטו וארשה. האם היו כל המורדים דתיים שומרי תרי"ג מצוות? לא. אך הם חרפו נפשם והקריבו עצמם למען העם היהודי.

מהו, אם כן, העם היהודי? האם זהו אליל הכסף והמסחר (שלדון אדלסון), איתו סעד נתניהו את ליבו? האם התביעה של ראש וראשון לישראל מול אומות העולם להכיר בישראל כמדינה יהודית היא תביעה לגיטימית, בשעה שהוא יורק בפרצופם של הרוגים אלה אשר סברו כי מסירת נפשם, ובלבד שלא יעבדו עבודה זרה, היא הכרחית לזהותם היהודית? ודאי שלא. אך כל הסבור כי הוא עשה זאת בטעות, מתוך פיזור דעת או כאיש פרטי, פשוט איננו מבין את הלך הנפש של אנשים אלה. בתוך תוכו לועג נתניהו לאנשים "נבערים" אלה המוכנים להקריב את חייהם ובלבד שלא יעברו על אכילת חזיר. הוא, בפנימיותו סבור מן הסתם, כי הוא מעל כל "השטויות" האלה. את הדברים הללו הוא משאיר למניפולציות אותן הוא יודע לעשות, והיטב, על אמונותינו. והוא איננו לבדו בכך.

לאסוננו מנהיגים אלה שטופים כל כך בהורמוני השליטה, הכוח והאוניברסליות של הממון, הכסף והעושר, שהדברים שעם ישראל מוכן להיהרג בעבורם הם אסקופה נדרסת להשתמש בה לצרכיהם.

ועוד, ישאל השואל, תתהה השואלת, מה לך ולשכמותך להגן על מצוות שמעיות כגון דא? אולי תעסקו בחטאיו האיומים כלפי ישראל העניים שידם אינה מספקת לקנות אוכל לחגים? ואני אומר: היא הנותנת, העבודה הזרה הזו של ראש ממשלת ישראל חדרה לכל פינות וסדקי חיינו – הפערים הכלכליים, דריסת ורמיסת החלש, ההתעמרות בזקן, כל אלה ועוד הם סממנים של אותו הדבר. זוהי מדיניות לא יהודית שאינה אלא התבוללות מוחלטת והתרפסות גמורה בפני השיטות והדרכים מהן ברח עם ישראל כל שנותיו – אימוץ דרכיה של רומי, בה מרדו היהודים. אלה 'מוכרי החזירים' הקפיטליסטיים, אשר המירו את יסודות היהדות ביסודות הסחר מכר, וכורעים ברך בפני מולך הכסף. כי לא לחינם תפס שביתה בראשי האנשים המושג "חזירות קפיטליסטית"; הסמל העמוק הזה התחדש לרגל מדיניות זירת הגלדיאטורים אותה הנהיגו ביבי וחבריו בישראל, וזהו כנראה "סמל חיוני" (כדבריו של מאיר יערי ב"סמלים תלושים") שכוחו עוד במותניו. ועכשיו, כשזכינו בעצמאות בפרהסיה של הריבונות השלישית, מובילים אנשים אלה את כולנו לאבדון של הערכים היסודיים ביותר שהפכו אותנו למי שאנחנו.

השנה נציין 19 שנים לרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל. אותו רבין, שאין לחשוד בו כי היה דתי ושומר מצוות, מצא לנכון לחוקק פיסקת התגברות על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, בכדי שייאסר על ייבוא בשר חזיר ארצה. הייתה זו הפעם הראשונה והאחרונה שבה נחקקה הגבלה כזו על חוק יסוד בישראל. מדוע עשה זאת רבין? האם בשל הלחץ של האגף הדתי בממשלתו? גם. אבל גם משום שהבין את מה שהבין ברל כצנלסון שאמר: "לא ברור לי כיצד יסופר לילדינו ברגש ובטעם על מסירות נפש של אלעזר הזקן ועל חנה ושבעת בניה, אם עצם הדבר אשר עליו יצאו הם להרג אין לו אחיזה בחיים שלנו. ואיני יודע כיצד יסופר לילדים בהפלאה ובהערצה על גיבוריו הקטנים, על הקנטוניסטים אשר סבלו רעב ומהלומות ולא הביאו בשר חזיר אל פיהם … שונא אני את החזיר, אבל עוד יותר אני שונא את מגדלי החזירים".

ליבי עם אלה אשר בתפילת מוסף של ראש-השנה עמדו אל נוכח אמונתם ואמרו בקול שבור ובכוונה יתירה מעומק ליבם:

"הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם
הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָמִים
אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים
אִם כְּבָנִים רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים
וְאִם כַּעֲבָדִים עֵינֵינוּ לְךָ תְלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנוּ
וְתוֹצִיא כָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ
אָיוֹם קָדוֹשׁ",

מה חושבים הם לעצמם על זה המחטיא את הרבים? הם ודאי אומרים לעצמם, בלשון הרמב"ם (הלכות יסודי התורה, ה'):

"וכל מי שנאמר בו ייהרג ואל יעבור, ועבר ולא נהרג–הרי זה מחלל את השם, ואם היה בעשרה מישראל, הרי זה חילל את השם ברבים; וביטל מצוות עשה שהיא קידוש השם, ועבר על מצוות לא תעשה שהיא חילול השם. ואף על פי כן, מפני שעבר באונס, אין מלקין אותו ואין צריך לומר שאין ממיתין אותו בית דין, אפילו הרג באונס".

האם באונס אכל ראש הממשלה במסעדת חזיר מהמפוארות בניו-יורק, או שמא נכפה עליו הדבר ואיננו יודעים זאת? נראה לי שכל אדם שעיניו בראשו ודאי יבין שאין הדברים כך; מחצית הרחוב נסגרה בהוראת כוחות הביטחון הישראלים בכדי שיוכל לסעוד את ליבו. אך אלה המעדיפים לטמון ראשם בחול, ובכך הם מסירים מעל עצמם את האחריות למעשה זה בכדי שיוכלו לחיות בשלום עם עצמם, אינם מבינים כי החלטותיו של איש זה הן הדנות אותם ואת גורלם. אם הם סבורים כי על קודשי ישראל, היקרים גם לראש הממשלה, הם מחרפים את נפשם, הרי טעות נוראה בידם. חשבון נפש עמוק וכואב עלינו לעשות כיהודים, כבני אדם, כבני ובנות הארץ הזו התובעת מאתנו את היקר מכל – את חיינו.

מאת: פסח האוספטר רכז תנועת דרור ישראל