שער השמים

27 ינואר, 2015
ז' שבט, תשע"ה

היה זה יום ככל הימים, אלא שביום זה נפתחו שערי שמים. מיור אנטולי פבלוביץ' שפירא (Анатолій Павлович Шапіро) נכנס כשהדגל האדום מתנוסס מעל כוחותיו אל מחנה ההשמדה אושוויץ. לשבעת אלפים וחמש מאות האסירים ששרדו את המשרפות, תאי הגזים ובורות ההריגה של הצורר הנאצי, היה הדגל האדום הסממן המובהק לכך כי: "אָכֵן יֵשׁ אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה " (בראשית כ"ח, ט"ז). במלאת 70 שנה לציון זה, יקראו במדינת ישראל שלנו עשרות רבות של אלפים את פרק כ"ח בבראשית במפעל קריאת התנ"ך 929.
"וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה אֱלֹהִים נִצָּב עָלָיו" (פסוקים י"ב-י"ג) האומנם ניצב הוא אי-שם על הסולם? כזעקת אדורנו: "לכתוב שירה אחרי אושוויץ זו ברבריות".
מלאכי אלוהים, העולים ויורדים מבירא עמיקתא של חיינו אל איגרא רמה של חלומותינו ותקוותינו לעולם טוב, צודק ושוויוני יותר, תלויים תלות מוחלטת בהימצאותה של התקווה לתיקון בלבנו. לאחד תהיה תקווה זו הדגל האדום, לשנייה – אלוהי אברהם יצחק ויעקב. בלא כיסופים אלה אין לסולם יעקב כל קיום, אין לחיינו כל ערך, והם עתידים להגשים את הנבואה שסופה להגשים את עצמה על סופו של עולמנו.
האומנם נמצאת התוחלת הזו, האמונה הזו, התקווה, האלוהים הזה, בנפשם ובלבם של אזרחי מדינת ישראל הריבונית, ביום השנה השבעים לשחרור אושוויץ, כי "נדרש הוא מעתה לתקן את חלקנו בעולם, את עולם האדם". והייתכן כי "הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים"? או שמא הכול בידי שמים חוץ מהאמונה והתוחלת אשר בנפש האדם, שהוא ורק הוא אדון וריבון להן? ורק הן ואך ורק הן, שער השמים לתיקון עם, אדם ועולם.

פסח

המאמר פורסם באתר מיזם "929 – תנ"ך ביחד"