מלחמת חרבות ברזל

ב-7 באוקטובר פילחו את האוויר מאות מחבלים בני עוולה וחדרו ליישובי העוטף במטרה רצחנית חסרת רחמים- להרוג כמה שיותר אזרחים ורק בשל היותם יהודים. אסון גדול נפל על עם ישראל. אלפי נרצחים ופצועים, מאות חטופים, עשרות אלפי אנשים פונו מבתיהם הבוערים. ביום שאחרי מאות אלפי גברים ונשים גויסו בצו 8 לחזית הקרב. מעגלי האבל בלתי נתפסים.

מציאות חיינו השתנתה בן רגע וקשה ללב לפעום בימים טרופים אלו. חברים בקיבוצי המחנכים פונו מבתיהם ו-197 חברי תנועה גויסו למילואים.

תנועתנו איבדה חניכים יקרים ואהובים כל כך.

התנועה חיה ופועלת ביישובי הנגב ובעוטף עשרות בשנים. בכל גלגוליה השונים, תמיד זרמו משם ולשם חיי תנועה מפוארים.

ביום שלאחר האסון החלו חברות וחברי התנועה בפעולת החינוך וההדרכה בשעת חירום. מבלי שעוד יש בידם תוכנית סדורה ידעו- "אנחנו צריכים להיות שם, היכן שנמצאים האנשים שאירע להם כל זאת. עם הילדים והנוער, עם ההורים המודאגים, עם רכזות החינוך והקהילה, עם הקשישים, עם החקלאים. לא נעזוב אותם".

אלפי מדריכות ומדריכי התנועה התגייסו למשימות הלאומיות בשעה זו: טיפול בחזית החינוכית-רגשית.

המחנכים של תנועת דרור ישראל נמצאים בחזית החינוכית של המלחמה ופועלים בקרב 25 אלף מפונים ב-55 מוקדים ברחבי הארץ, מקימים ומפעילים מסגרות חינוכיות לפעוטות, ילדים ובני נוער – גני ילדים, בתי ספר ופעילות תנועת נוער.

הפעולה מבוצעת עם הקהילות וההנהגות המקומיות תוך חיזוק החוסן הקהילתי, דרך הפעלת מערך מתנדבים, הכשרת נוער להדרכה, והקמת יוזמות ייחודיות המתאימות לכל קהילה. בנוסף פועלים מתנדבים בישובים שלא פונו, בארגון וסידור מקלטים, איסוף וחלוקת ציוד, פעילות במקלטים, מתן מענה מגוון לצרכי הקהילה בישוב, ובהפעלת שמרטפיות לילדי צוותי הרפואה בבתי החולים.

בפעילות לשעת החירום שותפים מדריכים ומדריכות מכיתה י' ועד גיל 50, מכל רחבי הארץ.

הפעילות מתקיימת בשיתוף המשרד לפיתוח הנגב והגליל, משרד החינוך, ונתמכת מימיה הראשונים ע"י תורמים רבים מהארץ ומהקהילות היהודיות בחו"ל, אשר רואים גם הם ערך רב למערכה על ליבם ונפשם של הילדים ובני הנוער, של הקהילות האמיצות שמנסות לחזור לחיים ולתקווה.