ב' אייר תשע"ז
28 אפריל 2017
הכובע הוא פריט לבוש שלרוב נבחר על ידי בעליו בהתאמה לרושם שאותו הוא רוצה ליצור. מן הסתם, רושם זה נגזר ממה שאדם חושב על עצמו וממה שהיה רוצה שהסביבה תחשוב עליו. וכך, החלפת כובעים יכולה להיות דבר די שגרתי אצלנו, בהתאם למצב הרוח ולנסיבות.
כידוע, שם משפחתו המקורי של הצורר היה שיקלגרובר. אביו, ששינה את שם משפחתו, הוא שהעניק לו את שם המשפחה המוכר, שיש הגורסים שהוא שיבוש של כובען בגרמנית. אך מילים אינן כובעים.
כשדיברה צביה לובטקין ביגור, מול קהל האלפים ב-1946, אמרה: "נפגמה המילה, אבד ערכה". מהי מילה? מילה היא סימון רצף צלילים המוטען במשמעות. הרי "באותן המילים השתמשנו לפני המלחמה בראשיתה ובמהלכה" אמרה צביה. מה נותן למילה את תוקפה? הלֹא זו ההסכמה החברתית שבבסיסה האמון שבן שיחי מתכוון למילה שהוא מבטא. האם מילים כמו אמת, אהבה ואמון תקפות גם אחרי המלחמה, שואלת צביה.
את מה שנשבר במלחמה ההיא כינה בובר "כשקיעת השמש שאיש איננו יודע אם תזרח אי פעם מחדש". ממש כפי שעשה "הכובען המטורף" מעליסה בארץ הפלאות שעצר את הזמן. וכך, עצר זמן האדם שם ב-1945 וכפף עצמו לשאלה: האם ניתן יהיה לטעון את המילים במשמעותן מלפני המלחמה? במקום שבו המילים נהפכות לכובעים אופנתיים, במקום שבו אמת היא שקר ושקר הוא אמת, במקום שבו סליחה היא מטבע העובר לסוחר ומחילה היא טקס של התבטלות וכפירה בהיסטוריה ובאחדות הגורל היהודי, במקום שבו השכחה חוגגת את שכחת ה"זָכוֹר אֶת אֲשֶר קָרְךָ בַדֶּרֶךְ. זָכוֹר וְשָמוֹר כֵּיצַד עָמַדְתָּ בִּפְנֵי אוֹיֵב אֲשֶר הֵקִים עָלֶיךָ כָּל כֹּוחוֹת שְאוֹל לְהַשְמִידְךָ. זָכוֹר וְאַל תִּשְכַּח" (ברל כצנלסון), במקום זה, בעצרת הנעילה ליום השואה והגבורה בבית לוחמי הגטאות, חֻולְלָה המילה והפכה למילה של כובען.
פסח