משה סילמן לא יכל לתוצאות מדיניות נתניהו ושם קץ לחייו. ומה עושים נתניהו, שטייניץ ופישר? (רמז – ההיפך מחשבון נפש)
לחברים שלום,
סילמן לא יכל לתוצאות מדיניות נתניהו ובייאושו שם קץ לחייו
במוצאי השבת שעברה ניסה משה סילמן להתאבד ואמש התבשרנו שהוא מת מפצעיו. רבות נכתב על סיפורו הקשה של סילמן, אשר התדרדר ממצב שבו היה איש עסקים עצמאי בעל עסק למשלוחים, למצב שבו הוא נאלץ להסתייע במשפחתו למזון ותרופות ונמצא על סף הפיכה לדר רחוב. יש לזכור כי סיפורו של סילמן אינו ייחודי אלא אחד מבין רבים שנמצאים במצבו.
יש סיבה לכך שסילמן לא היה ייחודי במצוקתו; סיבה זו היא המדיניות שהנהיג ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בעת כהונתו כשר האוצר ב-2003-2005 וכראש ממשלה כיום. בכל נקודה ונקודה בדרך העינויים נתקל סילמן בתוצאות מעשי ידיו של נתניהו. בשנים 1997-1999 ו-2003-2004 ביצע נתניהו קיצוצים חדים בתקציב שמעבירה הממשלה לביטוח לאומי – קיצוצים מהם לא התאושש המוסד לביטוח לאומי עד היום. בגרף הבא נראה השימוש בפועל בתקציב הביטוח הלאומי (מותאם לאינפלציה):
קיצוצים חדים אלה, הנראים בגרף, גרמו לביטוח הלאומי להיות אגרסיבי הרבה יותר בגביית חובות וכך עיקל את אחת ממשאיותיו של סילמן בתגובה לצבירת החוב.
סבב הקיצוצים בקצבאות הביטוח הלאומי ב-2003 השאיר את סילמן עם סכום שממנו לא ניתן לחיות – 2,300 שקל בחודש. בנוסף לכך, מדיניות חיסול הדיור הציבורי של נתניהו מנעה ממנו קיום מכובד. מענקי ההשתתפות – החלופה לדיור הציבורי – קוצצו באופן כה חד, עד שהפכו ללא רלוונטיים:
כיצד נתניהו, שטייניץ ופישר מתכננים לנצל את ימי השבעה ליישום מדיניות דורסנית שתיצור עוד מובטלים ועניים במקום חשבון הנפש הנדרש מהם על מדיניותם עד כה
כעת מתכננים נתניהו ושטייניץ להמשיך במדיניות הקשה בה נקטו בעבר. לא ברור מה בכוונתו של נתניהו לעשות לנוכח פרישת קדימה מהקואליציה ועליית הסבירות להקדמת הבחירות, אך שתי האפשרויות שהוזכרו מ"סביבתו" – הגשת תקציב 2013 ואי הגשת תקציב – יובילו לפגיעה חמורה במשק הישראלי. לפי דיווחים בתקשורת מתחילת השבוע, היה בכוונת האוצר לקצץ 12-14 מיליארד שקל בתקציב 2013, ולהעלות מסים בהיקף של 8 מיליארד שקל (בתרחיש הנוכחי) או 18 מיליארד שקל (בתרחיש פסימי של צמיחה אפסית), כדי לעמוד ביעד גירעון של 3%.[i][ii]
קשה מאוד לבדוק נתונים אלה משום שהאוצר (שדורש שקיפות מכל משרדי הממשלה) אינו חושף את תחזית הכנסות המדינה, את תחזית האינפלציה ואת צפי הצמיחה. יחד עם זאת, אם אכן הסיבה לכוונת האוצר להעלות מסים בהיקף של 15-18 מיליארד שקל היא גירעון של 5.8% כפי שטוענים גורמים בבנק ישראל ובאוצר, אזי הדבר האחרון שצריך לעשות הוא קיצוץ בהוצאות והעלאת מסים גורפת.
התרחיש של אי העברת תקציב הוא חמור אף יותר. אמנם במסגרת תרחיש זה לא יועלו מסים, אך הקיצוץ שיבוצע יהיה חריף הרבה יותר. אי העברת תקציב משמעה אי הרחבה של מסגרת התקציב בכ-3% ואי הצמדת התקציב לאינפלציה. המשמעות של הקפאה נומינלית של התקציב היא למעשה קיצוץ של כ-4% מהתקציב (אינפלציה של כ-2% וגידול אוכלוסייה של 2%) מדובר בקיצוץ פלאט של 4% וביחד עם מניעת הרחבת התקציב ב-3% מדובר בתקציב קטן ב-7%. בשנת האטה משמעותית מדובר בצעד מדכא צמיחה מובהק שיכניס את המשק הישראלי עוד יותר עמוק לבוץ.
גם כך הנתונים אינם מעודדים. הלמ"ס עדכנה כלפי מטה את אומדני הצמיחה לרבעון הראשון של השנה, ועכשיו היא מעריכה שהמשק הישראלי צמח בתקופה זו רק בשיעור שנתי של 2.7% ולא 2.9%-3%. קצב הצמיחה נמצא במגמת ירידה מאז הרבעון האחרון של 2010. מהרבעון הראשון של 2011 ירדה הצמיחה מקצב שנתי של 4.7% ל-2.7% בלבד.[iii] המצב גם הולך ומחמיר בתקופה האחרונה: באפריל-יוני הייתה ירידה של 3.3% בשיעור שנתי ביצוא הסחורות בהמשך לירידה של 0.7% בשלושת החודשים הקודמים.[iv] במאי-יוני חלה הירידה החדה ביותר ביצוא הסחורות מאז תחילת 2009. יצוא הסחורות ללא יהלומים ירד בשיעור חד של כ-7.7% לעומת מרץ-אפריל. גם בניכוי יצוא התרופות (הנתון לתנודתיות), הייתה ירידה של 5.8% ביצוא הסחורות – הירידה החדה ביותר מאז מאי-יוני 2010.[v]
לנוכח ההידרדרות במצב המשק הישראלי, כל תמיכה במדיניות הכלכלית של הממשלה היא סיוע לפגיעה במשק הישראלי. האיום של חברי משלחת S&P , להוריד את דירוג האשראי של ישראל אם הממשלה לא תחליט בשבועות הקרובים להעלות ב-2013 את שיעורי מס הכנסה, אינו מפתיע. מדובר במתן גיבוי ברור וחד משמעי לנגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, שעמדתו היא שחובה להעלות את המסים. איום זה ישרת את שטייניץ ונתניהו בבואם להצדיק את צעדיהם הקשים.[vi]
יותר מפתיעה היא התייצבות המשנה לנגיד בנק ישראל, קרנית פלוג, לצד המדיניות הממשלתית. במחקר, שנערך בפברואר 2012 ופורסם השבוע בשנית, קבעה פלוג שמדיניות הממשלה ב-2003 הייתה הכרחית וכי אסור לממשלה להגדיל את הגירעון כיוון שאנו נמצאים כעת במצב פחות טוב משהיינו ערב המשבר ב-2008. בלב המחקר עומדת הטענה שיש קשר בין גידול הגירעון לבין נכונות המשקיעים להלוות לישראל. כך קובעת פלוג: "הגידול בגירעון התקציבי שנוצר עקב הירידה בפעילות הכלכלית גרם לזינוק בתשואות על אג"ח ממשלתיות ב- 2002-2003 מפני שהשווקים הפיננסיים נרתעו מפני מימון החוב הגדל".[vii]
טענתה של פלוג מופרכת לחלוטין. לזינוק התשואות על אג"ח ממשלתיות אין דבר וחצי דבר עם הגידול בגירעון. כפי שניתן לראות מהגרפים לעיל, הסיבה לזינוק בתשואות על אג"ח ממשלת ישראל היא הזנקת ריבית בנק ישראל – עליית הריבית על פיקדונות ומק"מ גררה עימה עלייה בתשואות על האג"ח הממשלתיות. מקור הבעיה הוא מדיניות הריבית הפרו מחזורית של נגיד בנק ישראל דאז, דוד קליין.
הגרף שלמעלה מראה באופן הברור ביותר שתשואות אג"ח ממשלת ישראל הן בעיקרן פונקציה של גובה הריבית במשק. גורם נוסף, ובעל משמעות נמוכה בהרבה מאשר גובה הריבית הוא מצבה הביטחוני של ישראל. שנת 2002, שבה זינקו התשואות על אג"ח ממשלת ישראל, הייתה גם שנת השיא של האינתיפאדה השנייה.
כיום איננו נמצאים במצב דומה כלל ועיקר. ראשית כל, הריבית במשק נמוכה ביותר. בהתאם לכך התשואה על אג"ח ממשלת ישראל צנחה לשפל חסר תקדים. בנוסף לכך, איננו נמצאים תחת איום ביטחוני דומה לזה שהיה במהלך שנות הפיגועים של האינתיפאדה השנייה. מעל לכל, אם ברצונה של ממשלת ישראל לממן הרחבה תקציבית, עליה רק להגדיל את הנפקת האג"ח וחיש מהר יזרמו ביקושים אדירים מצד המוסדיים, אשר מחפשים אפיק השקעה סולידי. מכל האמור עד כה ברור שהבעיה האחרונה של ממשלת ישראל היא מציאת מקור מימון זול.
חבל שפלוג, שמוכרת כחוקרת רצינית, נתנה את ידה למחקר כה מביש מבחינה מדעית. הדבר עצוב במיוחד משום שפלוג מצהירה כי היא נאמנה לאמת. כך למשל כתבה בתגובה למאמר של נחמיה שטרסלר: "המאפיין העיקרי של המחקרים שנערכים בחטיבת המחקר של בנק ישראל הוא איכותם, לא הקו האידיאולוגי שלהם. הסיבה למוניטין המצוינים של חטיבת המחקר היא, שכאשר מועלית שאלת מחקר, התשובות הן תוצאה של עבודה יסודית, המסתמכת על עובדות".[viii] חבל לגלות שגם פלוג נכנעה לנטייה להטות מחקר מדעי לפי אידיאולוגיה.
עם זאת, הדבר החמור באמת יהיה התוצאה של מחקרה של פלוג – הצדקת המדיניות הכלכלית הנוכחית. צידוק מדיניות פרו מחזורית רק יאפשר לממשלה הנוכחית לפגוע ביתר חריפות בגורמים היצרניים במשק. במקום צידוק זה, יש לסייע לתעשיינים וליצואנים בתקופה זו של האטה. בין הצעדים שאותם יש לבחון וליישם: השלמת הקמתה של קרן מפעלים במצוקה, שנאספו בשבילה כספים מסעיפי הבראה של עובדים במגזר הציבורי; חופשה בתשלום לעובד בתמיכה כספית למעסיק;[ix] הקצאת משאבים לסיוע בשיווק הבינלאומי של חברות יצוא ישראליות (כפי שמציע יו"ר מכון היצוא, רמזי גבאי);[x] שימור שער השקל מעל לרמת ה-4 שקלים לדולר;[xi] מניעת הורדת מכסים שמגנים על התעשיות הישראליות (כפי שמציע נשיא התאחדות התעשיינים, צביקה אורן).[xii]
במקביל יש לנצל את הירידה בריביות אג"ח ישראל להגדלת ההנפקה ולהפניית הכסף חזרה למשק. בעקבות עליית הביקוש מצד משקיעים פרטיים ומוסדיים לאג"ח ממשלתיות בחודשים האחרונים ירדה התשואה ב-12% לשפל של כל הזמנים – 4.12%.[xiii] יצוין גם, שמחקר של בנק ישראל קבע שכל שקל שהממשלה מוציאה מניב רווח של 40 אגורות.[xiv]
המטרה הבאה- פגיעה ברשויות המקומיות וריסוק מערך החשמל בישראל לשם הפרטתו
מעבר לפגיעת המאקרו, יש סיבות נוספות בשלן לא ניתן להמשיך להתיר לממשלה הנוכחית להפעיל את מדיניותה הכלכלית. כך למשל, פועלת ממשלת ישראל לפגיעה יזומה ברשויות המקומיות ע"י הפרד ומשול. בתחילה נטען בתקשורת כי משרד האוצר שוקל לקצץ 400 מיליון שקל במענקי האיזון לרשויות המקומיות החלשות – הקיצוץ הגדול ביותר במענקי האיזון מאז 2003.[xv] לאחר מכן נטען בתקשורת כי משרד האוצר מתכוון לקצץ בתקציבי הרשויות המקומיות החזקות ב-1.2 מיליארד ₪ ולהעביר את הכסף לרשויות החלשות. התכנית הנ"ל נידונה באוצר בסודיות והיא אמורה להיכנס כסעיף בחוק ההסדרים לתקציב 2013.
הדיווחים העוקבים הללו נועדו למטרה אחת – הקלת הקיצוץ והפגיעה בשירותים המוניציפליים של חלק מכריע מאזרחי מדינת ישראל על ידי זריעת פילוג בין פורום 15 הרשויות החזקות[xvi] לבין הרשויות החלשות, תוך פילוג מרכז השלטון המקומי.[xvii] מהלך זה של האוצר נחל "הצלחה" כבירה והשבוע התקיימו שני כינוסים של פורומים חדשים – פורום 60 הרשויות החזקות ופורום הרשויות החלשות.[xviii] כך הושגה המטרה – במקום מאבק משותף על הגדלת העוגה (הגדלת מענקי האיזון והתקציבים לרשויות המקומיות) יש מאבק פנימי של סכום אפס על חלוקתה.
אם יותר לממשלה הנוכחית להמשיך את פעולתה, מדינת ישראל תתקרב יותר ויותר לקריסת מערכות כוללת. הדוגמה הטובה ביותר מהשבוע האחרון היא זו של מערכת החשמל. בנובמבר 2010 הוגשו לנתניהו המלצות צוות בין משרדי ("צוות 90 הימים") בראשות מנכ"ל משרד האוצר הקודם, חיים שני, ובהן נקבע כי "חברת החשמל לא תקים תחנות ולא תנהל תכנית חירום חדשה להגדלת הייצור. השלמת תכנית החירום העכשווית (שלוש יחידות קיטור שיניבו 375 מגה וואט) וכניסת יצרני חשמל פרטיים יוכלו לתת מענה מספק לביקושים לחשמל בשנים 2012-2013".[xix] גם כאשר התקבלה החלטה להקים שני פרויקטים גדולים (תחנה D – תחנת כוח חדשה באשקלון בהיקף 1,260 מגה-ואט ותחנת הכוח באלון תבור בהיקף של כ-370 מגה-ואט), העבודה לא בוצעה בפועל.[xx]
כך למעשה, בשם "כניסת יצרנים פרטיים" (הפרטה) והחלשת חברת החשמל על וועד העובדים שבה, הובאה ישראל לסף משבר אנרגיה. הסיבה היחידה שלא חווינו ניתוקים בהיקף רחב היא הפעולה האחראית של עובדי חברת חשמל שעבדו מסביב לשעון כדי לספק לעם ישראל חשמל.[xxi] עובדים אלה לא יכולים לחפות על תוצאות המדיניות ההרסנית של הממשלה שהביאה לזינוק במחיר ייצור החשמל בעבור חברת החשמל בעקבות הצורך להחליף גז טבעי בדלקים יקרים יותר ולשלם ליצרני חשמל פרטיים בעבור נכונותם להפעיל את יחידות הייצור שלהם. משלמי המחיר על מדיניות מיותרת זו, אשר תביא לעליית מחירי החשמל, יהיו כמובן אזרחי מדינת ישראל.
סיכום
יש לבלום את הפגיעה במשק הישראלי ככלל ואת הפגיעה בקבוצות רבות בו – האוכלוסייה המוחלשת; התעשיינים; העבודה המאורגנת; היצואנים; מרכז השלטון המקומי ורבים נוספים. זו העת לנהל מאבק על הגדלת העוגה ולא מאבק סכום אפס על חלוקתה כפי שמציעה הממשלה.
בברכת שותפים,
מחברות המחקר להתחדשות התיאוריה הביקורתית
תנועת דרור-ישראל
[i] ישראל צפויה לחרוג מיעד הגירעון ב-2013 וב-2014, מירב ארלוזורוב, The Marker, 16.07.2012
[ii] בכירים באוצר: יש בעיה קשה של לוח זמנים בהכנת התקציב, אדריאן פילוט, גלובס, 16.07.2012
[iii] ההאטה כבר פה: התוצר צמח ברבעון הראשון ב-2.7%, רם עוזרי, The Marker, 16.07.2012,
ההאטה כבר פה? המשק צמח ברבעון הראשון רק ב- 2.7%, אמנון אטד, כלכליסט,16.07.2012,
5 רבעונים של האטה: המשק צמח ב-2.7% בלבד ברבעון 1, אדריאן פילוט, גלובס, 16.07.2012
[iv] הלמ"ס: ירידה ביצוא וביבוא הסחורות בחודשים אפריל-יוני, אמנון אטד, כלכליסט, 12.07.2012
[v] ירידה של 7.7% ביצוא במאי-יוני – החדה ביותר זה שלוש שנים, אורה קורן, The Marker, 16.07.2012
[vi] בלעדי ל"כלכליסט" – S&P מזהירה: תעלו מסים או שדירוג האשראי יירד, אמנון אטד, כלכליסט, 15.07.2012,
בדרך למיתון? // S&P: גידול בגירעון בפועל יגרור בדיקה מחודשת של דירוג האשראי של ישראל, רם עוזרי, The Marker, 15.07.2012
[vii] קשרי הגומלין בין מדיניות מוניטרית ומדיניות פיסקלית" תובנות משני מחזורי עסקים בישראל, קובי ברוידא וקרנית פלוג, בנק ישראל, 17.02.2012
[viii] המוניטין של בנק ישראל, קרנית פלוג, הארץ, 28.02.2012
[ix] התמ"ת מקים צוות היערכות: "נתבסס על הלקחים שלמדנו מהמשבר ב-2008", הילה ויסברג, The Marker, 16.07.2012
[x] מכון הייצוא: "ירידה חדה בייצוא הסחורות בחודשים מאי-יוני", הדר קנה, כלכליסט, 15.07.2012
[xi] ירידה של 7.7% ביצוא במאי-יוני – החדה ביותר זה שלוש שנים, אורה קורן, The Marker, 16.07.2012
[xii] ההאטה כבר פה? המשק צמח ברבעון הראשון רק ב- 2.7%, אמנון אטד, כלכליסט,16.07.2012
[xiii] אג"ח ממשלת ישראל שברו שוב את השיא; התשואה: 4.12%, ערן אזרן, The Marker, 15.07.2012
[xiv] A Real Model of the Israeli Economy, Amit Friedman and Zvi Hercowitz, Research Department Bank of Israel, דצמבר 2010
[xv] האוצר שוקל לקצץ התמיכה ברשויות מקומיות חלשות ב-400 מיליון שקל, מירב ארלוזורוב, The Marker, 10/07/12
[xvi] האוצר: קחו תקציבים מהרשויות החזקות ותעבירו לחלשות, מירב ארלוזורוב, The Marker, 05/07/12
[xvii] מחלוקת בשלטון המקומי על רקע ההצעה להעביר תקציבים מרשויות חזקות לחלשות, מירב ארלוזורוב, The Marker, 10.07.2012
[xviii] הרשויות החלשות: "לא נגן על האינטרס של ת"א על חשבון שדרות", חיים ביאור, The Marker, 19.07.2012
[xix] 5 הערות על משק החשמל, ליאור גוטמן, כלכליסט, 14.07.2012
[xx] חברת החשמל: הפסקות החשמל עקב תקלה ולא מעודף ביקושים, ליאור גוטמן, כלכליסט, 12.07.2012
[xxi] חברת החשמל מרגיעה: לא צפויות הפסקות חשמל בקרוב, עמירם ברקת, גלובס, 15.07.2012
רזרבת הייצור של חברת החשמל תעלה מחר ל-5%, ליאור גומן, כלכליסט, 14.07.2012
