שני אורן, חבר תנועת דרור ישראל כותב במִכְתָּם
בקיץ 2011 החלו אנשים לשים לב למהפכה האמיתית במדינתנו. מליארדי שקלים סובבים בענן הממטיר את גשמו המחייה במשנת החזאים-משקיעים של הגופים המוסדיים בארצנו- גישת המבול הנקודתי. גישה, שהחליפה זה מכבר את גישת הממטרים הפזורים, שהובטחה לנו מידו הנעלמה של שוק ההון. כספים אלו, המושקעים בהיקפים אדירים ביוזמות מצומצמות, רובן בחו"ל, ובשליטת מעטים, הם הכספים שלנו, של הציבור.
לא כל הציבור. רוב הציבור לא החזיק כלל בפנסיה עד שנת 2008, עת הביא יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, את צו הרחבה, שיצר את מה שמכנים כיום, כאילו נוצר בששת ימי בריאה, "פנסיית חובה". גם עתה, בחלוף חמש שנים, רובנו צברנו סכום זעיר, שלא יאפשר לנו קיום בכבוד בזקנתנו. דמיינו לעצמכם את הכתבות של אמסטרדמסקי, שהעמקתו ונחישותו להביא את הנושא לידיעת הציבור ראויים לכל פרס, אם היו נכתבות לפני "חוק עיני" של 2008. אם אתם כבר מדמיינים, דמינו גם איך היה נראה שוק ההון הישראלי במשבר הכלכלי דאז, ללא זריקת מזומנים שכזו.
