מבט אל ה"חזון" של נתניהו ושטייניץ – 23/06/2012
לחברים שלום,
היום נעסוק במסקנות ועדת הריכוזיות, בהמשך ניסיונות גורמים אינטרסנטיים לכוון את האש החברתית נגד העבודה המאורגנת ובדו"ח מבקר המדינה על אסון הכרמל. בלית ברירה, נמשיך לדווח ולנתח את מצב תקציב 2013. התמונה היא מורכבת אך ברורה וננסה לסכמה בצורה פשוטה אך לא בטוח שמרגיעה.
ההשמטה המכוונת של שלוש מילים ממסקנות ועדת הריכוזיות
דוגמה למדיניות הרסנית היא המלצות ועדת הריכוזיות. כאן, למרבה הצער, דווקא חלק מהגורמים החברתיים ביותר הם אלו שמעודדים את מאמצי הממשלה. בשולי הסערה על הארכת זמן המכירה של נכסים לקבוצות עם בעלויות צולבות נשמטו מתשומת הלב כמה סוגיות בעלות חשיבות שיש לתת עליהן את הדעת.
בהצעת חוק הריכוזיות הושמטה ההתייחסות לתאגיד החזקה בנקאית בפרק העוסק בהפרדת נכסים ריאליים ופיננסיים לבקשת בנק ישראל, בנימוק כי מדובר ב"שינוי טכני". לטענת בנק ישראל, ציון "שולט בתאגיד החזקות בנקאי" בכל מקום שבו הוזכר "שולט בתאגיד בנקאי" היא תוספת מיותרת לנוסח החוק.
על פניו, נשמע אכן מיותר, אך מי שזוכר את שאירע במהלך חילוצם של בנקי ההשקעות הגדולים ב-2008 בארה"ב, יודע שמדובר בפרט בעל משמעות אדירה. בספטמבר 2008 קרס בנק ההשקעות ליהמן ברדרס והביא לקיפאון בשווקי האשראי ולצניחה בשוק המניות. שאר בנקי ההשקעות הגדולים נפגעו קשות מכך והיו זקוקים לסיוע דחוף כדי לשרוד. הבעיה הייתה, שהגדרתם החוקית כבנקי השקעות, אשר אפשרה להם לפעול באופן הספקולטיבי ביותר שניתן, להימנע מפיקוח ולחולל את המשבר, גם מנעה מהם לקבל סיוע מהפדרל ריזרב. כך, כדי לשרוד, נאלצו שני בנקי ההשקעות שנשארו – גולדמן זקס ומורגן סטנלי (בר סטרנס ומריל לינץ' נמכרו וליהמן ברדרס קרס) – להפוך לתאגידי החזקות בנקאיים.[i] בדרך זו הצטרפו שני הגופים המרכזיים ביצירת המשבר לגופים גדולים נוספים כמו ג'יי פי מורגן צ'ייס (שהפסיד לאחרונה יותר מ-2 מיליארד דולר בהימורים על נגזרים)[ii], בנק אוף אמריקה (שעיקל באופן לא חוקי את בתיהם של עשרות אלפי אמריקאים באמצעות ראיות מזויפות)[iii] וסיטיגרופ (שההבדל היחידי בינה לבין השניים הקודמים הוא שסטנלי פישר היה סגן הנשיא שלה). אם כך, קשה לומר שהשמטת תאגידי אחזקות בנקאיים מחוק הריכוזיות היא בגדר שינוי טכני.
מעבר למתן האפשרות לתאגידי אחזקות בנקאיים זרים לשלוט גם בתאגידים פיננסיים וגם בתאגידים ריאליים, פישר פעל להקלת מהלך העברת השליטה בבנקים לגורמים זרים גם באמצעים נוספים. כך למשל, ניתנה לפישר הסמכות למנוע משר האוצר להחיל את הוראות החוק על בנק שהוא אינו מעוניין שייפגע וגם את הסמכות לקבוע מהם הסכומים שלפיהם ייקבע מיהו תאגיד ריאלי ומיהו תאגיד פיננסי משמעותי.[iv]
לא ניתן להתבלבל, ברור שכוונתו של פישר היא להביא למכירת החברות הישראליות לידי תאגיד אחזקות בנקאי ישראלי כלשהו. כפי שאמר "בכיר במשרד ממשלתי" השבוע, יש התעניינות מצד לא מעט חברות בחו"ל בלבנים הנשמטות מהפירמידות ומשקיעים לא מעטים ממתינים להתייצבות הרגולציה בארץ כדי להכניס רגל לשוק הישראלי. זו גם הסיבה לנחישות של רה"מ בנימין נתניהו, ליישום חוק הריכוזיות.[v]
כך מקדמת האליטה הכלכלית בישראל את העברת השליטה במשק הישראלי מידיהם של בעלי ההון הישראליים, החשופים ללחצים מצד הציבור הישראלי, לידיהם של גורמי הון בינלאומיים אשר לא ניתן להפעיל עליהם לחץ משמעותי בזירה הישראלית. זה קשור גם לחלק הבא.
ההסתה נגד העבודה המאורגנת נמשכת
מדיניות הרסנית נוספת אשר אינה מעשה ידיה הגלויות של הממשלה היא ההסתה נגד העבודה המאורגנת בישראל. שורה של גורמים, הן גורמים עסקיים והן גורמים בעיתונות, מסיתים תחת כל עץ רענן נגד העבודה המאורגנת בישראל. כך למשל, ראש לשכת ארגוני העצמאים, מוטי שפירא, קרא ללמוד ממושל וויסקונסין, סקוט ווקר: להגביל את זכות המו"מ של האיגודים המקצועיים; לאסור על העובדים במגזר הציבורי כל עליית שכר ריאלית; ו"להותיר בידי העובד את ההחלטה על תשלום לאיגוד". בטור אחר כתב: "המבנה הקטלני של נאמנות לגורם שלישי (במקרה זה האיגודים המקצועיים), התקשי"ר חסר הגמישות (שאף הוא כפוף להסכמים עם האיגודים המקצועיים)… גוברים על הרעיון הבסיסי של פקידות מקצועית שכל עניינה הוא טובת הציבור".[vi]
במקביל, המתקפה נגד העבודה המאורגנת בבנקים הגיעה לשיאה. מנכ"ל בנק אוצר החייל, ישראל טראו, אמר בראיון ל-The Marker, כי כל עוד לא יפרקו את העבודה המאורגנת בבנקים לא תהיה התייעלות וקרא לממשלה ללכת בעקבותיה של תאצ'ר בפירוק העבודה המאורגנת בישראל (כולל שימוש בכוח צבאי).[vii]
כצעד משלים עושה שר התחבורה, ישראל כץ, כמעט הכול כדי לגרום לוועדים שנחשבים למיליטנטיים לשבות. כך למשל, הכריז כץ על הקמתם של שני רציפים חדשים "בהידברות" עם עובדי הנמלים, תוך כדי שהוא אומר ש"הרבה גורמים יתעניינו בכך" וגורמים ממשרדו הבהירו שרציפים אלה יהיו פרטיים. למותר לציין שהוועדים מתנגדים נחרצות להפרטת הנמלים החדשים.[ix]
ההתנגדות של העובדים פועלת לטובת האינטרס הציבורי. לפי סקר לשכת הספנות אין כל משמעות ל"תחרות" בנמלים, משום שעבור רוב הלקוחות, המרחק מהנמל משמעותי יותר מכל שיקול אחר. כלומר, כל העניין הוא העברת שירות ציבורי בתחום שלא יכולה להיות בו כל תחרות לידי בעל הון שיוכל להפיק רווחים על חשבון הציבור.[x] מדובר בשחזור של מחדל הפרטת מפעלי ים המלח.
דוגמה אחרת היא החלטתו של כץ להעביר את פרויקט חשמול הרכבות, מרכבת ישראל לחברה הלאומית לדרכים. מדובר בפרויקט הדגל של הרכבת והיקפו עומד על 11 מיליארד שקל. הוצאת הפרויקט מידי הרכבת מצטרפת לשורה ארוכה של פרויקטים שהועברו למע"צ בשנתיים האחרונות, אך הפעם לא מדובר בעוד פרויקט אלא בפרויקט הליבה של הרכבת. כך כץ מרוקן למעשה את החברה מפעילות ביצועית משמעותית.[xi] את ההחלטה קיבל כץ אחרי שהנהלת הרכבת הפרה לפני כשבועיים את ההסכמים הקיבוציים מול ועד עובדי הרכבת – פרסמה מכרזים חיצוניים מבלי שקדם להם מכרז פנימי ונקלטו עובדים בחוזים אישיים.[xii]
כדי להבהיר עד כמה חמור המהלך, כל שצריך הוא להעיף מבט על גרף שמסתובב במרחב הפייסבוק בשבוע האחרון[xiii]. הדברים ברורים – ככל שאחוז המאוגדים יורד אזי אחוז הכנסת העשירון העליון מסך כל ההכנסות עולה – התזה של מארקס מוכחת עכשיו בזכות מחקרם של פיקטי וסייז:
ההתגייסות של העיתונים הכלכליים ובראשם "הארץ" להגנה על שטייניץ ופקידי האוצר
לא ניתן להתעלם מפרסום דו"ח המבקר בנושא השריפה בכרמל. בניגוד לטענת רבים, הממשלה אינה נתבעת לחלק כספים לכל דורש ולא זו הסיבה לאשמתו של שר האוצר. החלטתו של שטייניץ להתנות כל העברת כספים ב"רפורמה" היא החטא הכבד. יש להדגיש, שטייניץ מעולם לא טען שאין כסף, וגם לא טען שאין צורך בו. החלטתו של שטייניץ הייתה להשתמש בשוט התקציבי על מנת להכתיב למשרד הפנים מדיניות. שטייניץ צריך לשלם במשרתו לכל הפחות על התנהלותו הנפשעת במסגרתה קבע האוצר את מדיניות המשרדים, את תכניות העבודה שלהם, את התקצוב לכל תכנית ואת קצב הביצוע – ולאחר מכן גלגל את כל האחריות לפתחי המשרדים, אף על פי שנלקחה מהם כל סמכות אמתית.
הדם רותח בזמן קריאת "מכתב האקדמאים", או ליתר דיוק, מכתב בכירי האוצר לשעבר וגורמים נוספים, שבחרו להתכחש לאחריותם למדיניות משרדי הממשלה. מכתב זה הוא אות קלון לכל חותמיו משום שהוא יוצא להגנת המדיניות השלטונית הקיימת של ניכוס כל הסמכות בידי משרד האוצר במקביל לגלגול כל האחריות לכל האסונות שמתרחשים כתוצאה מהפעלת הסמכויות לעבר המשרדים האחרים, חסרי הסמכויות. שימורה של שיטה זו מאפשר את רודנותו של משרד האוצר ואת המשך האכזריות שבהעמדת חיי אדם ככלי מיקוח במאבקי כוח ללא גביית מחיר ממקבלי ההחלטות האמתיים. האלטרנטיבה היא ברורה ונעדרת ממקומותינו, אפשר לסכמה בשתי מילים – הודאה באשמה.
מצב המערכה על תקציב 2012- 2013
לבסוף, לצערנו הרב, ממשלת ישראל, בנק ישראל וגורמים נוספים במשק הישראלי ממשיכים להפעיל מדיניות כלכלית הרסנית – ביודעין או שלא ביודעין. גם אי הידיעה אינה פוטרת מאחריות. כך למשל, ממשיכה הממשלה בקמפיין ההתנגדות הגורפת לפעולה אנטי מחזורית, ומתנגדת להגדלת התקציב באמצעות הגדלת הגירעון, אף על פי שברור שישראל נמצאת כרגע בחלק השלילי של מחזור העסקים. לפי הלמ"ס, התמ"ג צמח ברבעון הראשון ב-2.9% בקצב שנתי – ירידה מ-3.1% ברבעון הקודם, ומ-3.3% לפני שני רבעונים. למעשה, מדובר בצמיחה האיטית ביותר מאז הרבעון הראשון אחרי שיא המשבר ב-2009.[xiv]
בהתאם לכך, הייתה ירידה של 1.2 מיליארד שקל בגביית המסים לעומת התחזית בחודש מאי בלבד. באופן מצטבר, יש תת גבייה של 3 מיליארד שקל בחודשים ינואר-מאי. בנטרול ההכנסה החד פעמית שנובעת ממכירה רעיונית של ני"ע, מדובר בירידה של כ-5 מיליארד שקל בהכנסות המסים לעומת הצפי, וזאת עד מאי בלבד.[xv] לטענת הממונה על הכנסות המדינה, פרידה ישראלי, הפער בין התחזית המקורית לבין הצפי המעודכן עומד על כ-11 מיליארד שקל (צפי שמרני מאוד על פניו).[xvi]
כעת, האוצר כבר לא יכול להכחיש את ההאטה ואכן מנכ"ל משרד האוצר, דורון כהן, הודה שיש האטה במשק. גם הכלכלן הראשי של בנק הפועלים, ליאו ליידרמן, אמר שיש האטה בצמיחה, ואמר, שכל זמן שגוש היורו לא מתאושש, ישראל לא תצא מההאטה בשנים הקרובות.[xvii] אם כך, אין מחלוקת על ניתוח המציאות – ישראל ניצבת בפני האטה שתעמיק לכדי מיתון כל עוד לא תהיה התאוששות משמעותית וזריזה באירופה ובארה"ב או כל עוד לא יוגדלו הביקושים הפנימיים.
הבעיה היא, שבמקום לנקוט בצעד המתבקש ולהנהיג מדיניות אנטי מחזורית קלאסית, ממשלת ישראל נוהגת כאילו דבר לא השתנה. שוב אנו מתבשרים על כך שהממשלה מתכוונת להוריד את הצמיחה על ידי העלאת מע"מ ב-1% (צמצום ביקושים של כ-4 מיליארד שקל) ועל ידי העלאת מס ההכנסה ב-1% בכל מדרגות המס (צמצום ביקושים של 3 מיליארד שקל).[xviii] כבר בעוד כשבוע תעלה הממשלה את הבלו על הדלק ב-15 אג' לליטר.[xix] בנוסף לכך, האוצר מתכנן "לסגור את הגירעון" ע"י הגברת הגבייה מעצמאים שעובדים בשחור ומשכירים שעובדים בשחור. לשיטתם, מי שצריכים לשאת במחיר ההאטה הם השיפוצניקים והמלצרים.[xx]
יש להדגיש, כי צמצום הביקושים הוא קונצנזוס בין האוצר, המשנה לנגיד בנק ישראל, קרנית פלוג, המשנה הקודם לנגיד בנק ישראל, צבי אקשטיין, וראש חטיבת המחקר של בנק ישראל, נתן זוסמן.[xxi] משום מה, גם העיתונות וגם כלכלנים בכירים מגבים את הממשלה או אף קוראים לה לבצע צעדים קשים יותר. כך למשל, בעלת הטור מירב ארלוזורוב קראה להעלאת מס ההכנסה על מעמד הביניים ולביטול הפטור ממע"מ על פירות וירקות.[xxii] העלאת מס ההכנסה על העשירונים העליונים היא מהלך נכון אך מדובר בעיתוי אומלל לביצועה. בניגוד למאיון העליון, העשירונים חמש ושש צורכים כמעט את כל הכנסתם וכל העלאת מס עליהם תביא לירידה בצריכה. על כן, העלאת מסים אחידה בזמן האטה תחריף אותה באופן משמעותי. על כך אמר ג'ון מיינרד קיינס: "הגאות, ולא השפל, היא הזמן הנכון לצנע".
החלום שלהם – הסיוט שלנו
האחריות כעת על כולנו. יש לשנות את כיוון המדיניות באופן דרסטי על מנת למנוע מהממשלה הנוכחית להמשיך במסע ההרס הבלתי הפיך. הנתונים מצביעים על אופיו של "חזון" נתניהו ושטייניץ – משק בשליטה של תאגידים בינלאומיים זרים והפרטה של נכסי המדינה על עובדיהם המאורגנים. השילוב בין שני אלו יפורר בצורה יעילה יותר את העבודה המאורגנת, שהשנתיים האחרונות מראות כי בעזרתה יש סיכוי להפיכה משמעותית של הכיוון. במקביל, שאר הציבור, יחד עם העובדים, ימשיך לסבול עקב תקציב צנע שיבטיח שההאטה תהפוך למיתון. כל זאת יקרה תוך זיכוי מקבלי ההחלטות הכלכליות מאחריות לתוצאות ההרסניות של מדיניותם. מהסיוט הזה, באם יוגשם, אי אפשר יהיה להתעורר בזיעה קרה.
יש ללחוץ בכל הכוח להגדלת הגירעון בשעה זו של האטה ולהתייצב בגלוי לצידה של ההסתדרות לאור חציית הקווים האדומים של ההסתה. אם לא נפעל בפרק הזמן הקרוב, אנו עלולים למצוא את עצמנו במצב שבו משקנו נשלט בידי גורמים זרים, וכתוצאה מכך יצטמצם מרחב הפעולה האזרחי באופן דרמטי.
בברכת שותפים,
מחברות המחקר להתחדשות התיאוריה הביקורתית
תנועת דרור-ישראל
[i] As Goldman and Morgan Shift, a Wall St. Era Ends, Michael J. de la Merced, Vikas Bajaj and Andrew Ross Sorkin, New York Times, 21.09.2008
[ii] ההסתבכות של ג'יי.פי מורגן: הפוזיציה ההרסנית וידו הרכה של הרגולטור, יניב חברון, כלכליסט, 22.05.2012
[iii] "בנק אוף אמריקה הוא תוצאה של 2 מנכ"לים שרבים למי יש הכי גדול", סוכנויות הידיעות, The Marker, 15.03.2012
[iv] הממשלה תמנה אחראי על צמצום הריכוזיות, אורה קורן, צבי זרחיה, עידו באום, The Marker, The Marker, 13/06/12
[v] השרים אישרו הצעת חוק הריכוזיות, תקופת המכירה של נכסים הוארכה, תומר אביטל, כלכליסט, 17/06/12,
ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את הצעת חוק הריכוזיות, לילך ויסמן, גלובס, 17/06/12,
חוק הריכוזיות אושר; שטייניץ התקפל: הפירמידות יפורקו תוך 6 שנים, אורה קורן, צבי זרחיה, The Marker, 17/06/12,
בלעדי ל"כלכליסט": נתניהו מנסה לזרז את אישור חוק הריכוזיות בוועדת הכספים, תומר אביטל, כלכליסט, 19/06/12,
המשבר העולמי והמלחמה בריכוזיות מפוררים את הפירמידות, אורה קורן, The Marker, 18/06/12
[vi] האם הפקידות הממשלתית משתלטת על המדינה?, מוטי שפירא, The Marker, 18.06.2012,
מה למדנו ממושל ויסקונסין?, מוטי שפירא, The Marker, 18.06.2012
[vii] "לא תהיה מהפכה כמו בסלולר; עמלה תרד – אחרת תעלה; רק שבירת הוועדים תאפשר שינוי", סיון איזסקו, The Marker, 19.06.2012
[viii] חמש דרכים לשיפור המורל של אנשי העסקים, סמי פרץ, The Marker, 15.06.2012
[ix] הנמלים קטנים מדי: "בתוך 5 שנים ישראל תהיה במצור ימי", דניאל שמיל, אבי בר-אלי, The Marker, 14.06.2012
כץ: הממשלה תקדם את הקמתם של שני נמלים חדשים, עמירם ברקת, גלובס, 18.06.2012,
ישראל כץ: "עד 2020 ישראל תצטרך עוד שני נמלים", ליאור גוטמן, כלכליסט, 18/06/12
[x] סקר לשכת הספנות: לקוחות הנמלים אינם מרוצים משירות משרד התחבורה, ליאור גוטמן, כלכליסט, 18/06/12
[xi] כץ יעביר חשמול הרכבות למע"צ; כיצד יגיב הוועד?, עמירם ברקת, גלובס, 19.06.2012
[xii] ועד עובדי הרכבת פנה בבקשה לצווי מניעה בעניין מינויים שונים, דניאל שמיל, The Marker, 10.06.2012
[xiii] As unions decline, inequality rises, Ross Eisenbrey and Colin Gordon, EPI, 06.06.2012
[xiv] חשבונות לאומיים – אומדן שני לרבעון הראשון של שנת 2012, הודעה לעיתונות, הלמ"ס, 17.06.2012
[xv] גביית מסים בשנת 2012, מינהל הכנסות המדינה, יוני 2012
[xvi] "צפי התקבולים ממסים לסוף 2012 נמוך מהתחזיות", תומר אביטל, כלכליסט, 19.06.2012
[xvii] מנכ"ל האוצר: "ההיחלצות מהמשבר תהיה איטית יותר ממה שהנחנו", דניאל שמיל, The Marker, 18.06.2012
[xviii] גזירות 2013: המע"מ ומס הכנסה יועלו, מס חברות לא ישתנה, מוטי בסוק, The Marker, 17/06/12
[xix] עושק הדלק: נתניהו ושטייניץ יעלו שוב את מס הבלו – רוב ההוזלה בבנזין תקוזז בחודש יולי, עמירם ברקת, גלובס, 14.06.2012
[xx] המבצע לגביית מס מ־200 מיליארד שקל נעלמים, הדר קנה, כלכליסט, 19/06/12
[xxi] ראיון "כלכליסט": – קרנית פלוג: "לא די במע"מ, צריך להעלות גם את מס ההכנסה", אמנון אטד, כלכליסט, 14.06.2012,
"למה לתת גני ילדים בחינם למי שאינם עובדים?", שאול אמסטרדמסקי, כלכליסט, 17.06.2012,
נתן זוסמן: "יש להעלות מסים ישירים ועקיפים כדי לסגור את החור בתקציב", רם עוזרי, The Marker, 17.06.2012
[xxii] הרבה פטורים ומעט מס הכנסה, מירב ארלוזורוב, The Marker, 19.06.2012
