חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
ניוזלטר

כיצד נתן זוסמן עוזר לניאו ליברלים לסמן את היעד הבא וההוכחה שמטרת המדיניות האמיתית היא מיתון לרוב תוך המשך התעשרותם של מעטים – 7/7/2012

7 ביולי 2012

כיצד נתן זוסמן עוזר לניאו ליברלים לסמן את היעד הבא וההוכחה שמטרת המדיניות האמתית היא מיתון לרוב תוך המשך התעשרותם של מעטים – 7/7/12

 

לחברים שלום,

הבזאר הפרסי של יחס החוב תוצר

השבוע יצא ראש מחלקת המחקר של בנק ישראל, נתן זוסמן, בהכרזה מסוכנת ביותר, לפיה יחס החוב תוצר של מדינת ישראל צריך לעמוד על שיעור "פנטסטי" של 35% (יחס חוב תוצר נמוך יותר אפילו מזה שהיה לספרד לפני המשבר, מה שמראה שיחס חוב תוצר נמוך לא מבטח אף מדינה ממשבר כלכלי). מעניין היה לקרוא את הנימוק שלו, לפיו את גובה יחס החוב תוצר הרצוי יש לחשב כיחס הפוך לגובה הריבית על החוב במדינות ה-OECD, וכי יש צורך בהורדת החוב, משום שהדבר יביא להורדת הריבית על החוב.

נימוק זה מופרך מכמה וכמה סיבות. ראשית, אין כל קשר בין יחס החוב תוצר לבין הריבית שמדינה משלמת על גיוס חוב – יחס החוב תוצר של יפאן עומד על 233%[ii] ואילו הריבית על האג"ח שלה ל-10 שנים עומדת על 1.36%[iii]. בנוסף לכך, בהחלטתו להעמיד יחס הפוך בין גובה יעד יחס החוב תוצר לבין הריבית על האג"ח הממשלתיות זוסמן מתעלם לחלוטין מכך שגובה יחס החוב תוצר של ישראל נמצא הרבה מתחת לממוצע ה–OECD.[iv]

יש לזכור, כי שיעור תשלומי הריבית על אג"ח מדינת ישראל כחלק מהתוצר הוא גבוה מתוך בחירה. ההחלטה לגייס את החוב בעיקר מחוב פנימי, לטווחי זמן ארוכים ולמחזר רק 11% מהחוב מדי שנה מאפשרת לממשלת ישראל מרחב תמרון ועמידות בפני לחצים של חברות דירוג האשראי. מדיניות זו הביאה את ישראל למצב החוב הנוח ביותר בעולם, לצד גרמניה.[v] כעת, מנסה זוסמן לנצל מדיניות זו לשם פגיעה באזרחי מדינת ישראל.

אבל זה לא הדבר היחיד שמטריד בדבריו של זוסמן.

הדבר המטריד בהצהרתו המוזרה של זוסמן היא העובדה שבמשך עשר השנים האחרונות יעד המדיניות המרכזי שאליו שיעבדו את כל עתידה של ישראל היה הורדת יחס החוב תוצר, זאת ללא כל צורך. אמרו לנו שאנחנו חייבים להגיע ליחס חוב תוצר של 60%, אז מקבלי ההחלטות הקריבו את המדיניות הכלכלית חברתית של מדינת ישראל למולך יחס החוב תוצר, ובמהלך "התייעלות" הרעיבו את תקציב המדינה עד שהגענו לרמה המסוכנת של 42% מהתמ"ג (הפערים כמובן גדלו ביחס ישיר להקטנה). בשביל להוריד את יחס החוב תוצר, החליטו בהמלצת אגף התקציבים ובנק ישראל להוריד את כמות החוב. כלומר, העברת כל עודפי המיסים וכל הרזרבות למטרה זו, אפילו עצם היוולדותם של כללי ההוצאה המוזרים, הכול נומק במטרה הלא מדעית בעליל של הגעה ליחס חוב תוצר של 60%. זאת למרות שכל כלכלן מתחיל (שבדק את העובדות) יודע ש:

  1. יחס החוב תוצר הוא יחס, אם התוצר יגדל אז יחס החוב תוצר יקטן מאליו כי השקעה וגיוס חוב למטרות תשתית תוביל להגדלה משמעותית של התוצר.
  2. הרוב המוחלט של החוב של ישראל הוא חוב פנימי, ואין דינו של חוב פנימי כחוב חיצוני ומשום כך יחס החוב תוצר של ישראל אינו בעייתי כפי שמנסים לשכנענו.
  3. מקור היעד ליחס חוב תוצר של כ-60% נובע מאמנת מאסטריכט, רק שאנחנו לא חתומים על האמנה הזו וגם לא נהיה (ל-OECD לקח לנו 18 שנים להצטרף, כמה זמן ייקח לנו להצטרף לשוק האירופאי?). גם המדינות שחתומות עליה לא עומדות ביעד זה. נחדד את העניין: ממשלת ישראל הפכה את היעד המרכזי של המדיניות הכלכלית שלה לעמידה בתנאי אמנה שאנחנו לא חתומים עליה ושהמדינות החתומות עליה בעצמן לא עומדות בה.
  4. המדיניות הזו תאמה באופן מוזר את הוצאת כספי הפנסיה מאג"ח מיועדות לשוק ההון הפרוע. כל עוד הפנסיות היו מושקעות בתקציב המדינה החוב היה גדול יותר, הממשלה הייתה בעלת יכולת להגיב לצרכי אזרחיה והפנסיות היו במקום בטוח. אנחנו עוד נכתוב על הפרשיה הזו בפירוט באחד הפוסטים הבאים.

למרות השקר הברור בוצעה המדיניות הנוראית הזו ואזרחי ישראל שילמו את מחיריה ועכשיו אנחנו נמצאים ברמת יחס חוב תוצר של 73.3%, וזה כבר קרוב ל-60%. במצב הזה מתחילים להיגמר לממשלת ישראל הנוכחית, לאגף התקציבים ולבנק ישראל הטיעונים. אז מגיע זוסמן עם הטיעון הזה שמתאים להם כמו כפפה ליד, פתאום 35% זה היעד הנכון. המטרה בפרסום הזה שקופה כמו התמקחות עלובה בבזאר פרסי.

הדבר העצוב הוא, שדווקא מי שנהוג היה לתארו ככלכלן "חברתי" הוא זה שמספק את התמיכה להמשך מדיניות הייבוש של ממשלת ישראל.

 

הם לא רוצים צמיחה – הם רוצים מיתון

אם ההצעה לעבור ליחס חוב תוצר של 35% הייתה טעות תיאורטית בודדת, ניחא. ההתבטאויות של שורה של גורמים ממשרד האוצר ובנק ישראל מעידות על כך שמדובר במדיניות, מדיניות שמטרתה צמצום התוצר של מדיניות ישראל, כלומר, מיתון. לא ניתן לפרש בדרך אחרת את היוזמה להעלאת מס ההכנסה ב-1% לכל השכירים במשק שהודלפה השבוע ל- The Marker.

ההחלטה להעלות את מס ההכנסה באופן שווה למשתכרים 5,200-8,900 שקל בחודש ולאלו שמשתכרים יותר מ-41.8 אלף שקל בחודש היא אכזריות לשמה. המשמעות שלה היא גזל של 52-89 שקל בחודש משכירים קשי יום. מעבר להיבט המוסרי, מדובר גם בפגיעה חמורה בצריכה הפרטית במשק הישראלי. הנטייה הגבוהה של שכירים ברמות ההכנסה הנמוכות לצרוך הופכת כל שקל שמגיע לידיהם לאפקטיבי במיוחד כלפי הגדלה הצריכה והתוצר. גבייה של 1.1 מיליארד שקל מידי השכירים העניים ביותר משמעה העלאת הכסף בעשן, משום שזה לא יופנה להרחבת התקציב ולהגדלת הביקושים, כי אם להימנעות מגיוס אג"ח ומתן השקעה בטוחה למוסדיים.

יתרה מזאת, עצם הפנייה לאפיק מס ההכנסה כדרך לכסות את הירידה בהכנסה ממסים היא חלק ממדיניות המיתון. ירידה בהכנסות ממסים צריכה להיענות בהגדלת הביקושים על ידי הגדלת הגירעון. לפי כתבת ב-The Marker הפער שבו מדובר עומד על 12-14 מיליארד שקל. העלאת הגבייה של מס ההכנסה ב-2.65 מיליארד שקל, כפי שמציע האוצר, אינה בכלל בסדר הגודל הדרוש.[vi] אציין, כי משרד האוצר כבר פועל למיתון הפעילות המשקית על ידי העמקת הגבייה.[vii] בימים כתיקונם מדובר במהלך חיובי, אך על רקע ההאטה מדובר בצעד פרו מחזורי בוטה.

להערכתי, העלאת גביית מס הכנסה לא נועדה כלל לכסות את הירידה בהכנסה ממסים אלא לשמש כאמצעי "חינוכי" לציבור הישראלי,  וללמדו כי העלאת מסים היא פעולה בה נוקטים רק בשעת משבר, וכאשר המצב משתפר ניתן לבטל את ההעלאה. כך לומד הציבור הישראלי כי אינו יוצא נשכר כלל מהעלאת מסים משום שהכסף אינו מופנה לשיפור השירותים החברתיים, ולמעשה הוא רק ניזוק מכך. ברמה המאקרו כלכלית מדובר במדיניות פרו מחזורית מובהקת – העלאת מסים בזמן מיתון (צמצום ביקושים) והורדת מסים בזמן שגשוג (הזרמת ביקושים). הפתרון לבעיית ירידת הכנסות המדינה ממסים צריך להיות כניסתה של הממשלה כגורם מאזן משקי, אשר פועל באופן אנטי מחזורי. הגדלה מינורית של הגירעון ב-1.5% ל-4.5% תסגור את כל הבעיה.

יש מקום להעלאת מסים מינורית על מנת להציב התחלה למתווה מסים עולה. מתווה זה צריך להיות תיקון למדיניות המיסוי הרגרסיבית של ממשלת ישראל בעשורים האחרונים, ולכן עליו להתחיל במדרגות המס העליונות – שכר שבין 21.8 ל-41.8 אלף שקל ושכר של יותר מ-41.8 אלף שקל. נכון יהיה להעלות את מס ההכנסה על המדרגה שלפני האחרונה ב-1% (הכנסה של 300 מיליון שקל) ועל מדרגת המס העליונה ב-2% (הכנסה של 500 מיליון שקל). למהלך זה לא תהיה השפעה כלל על הצמיחה, משום שהוא יפגע אך ורק בחיסכון של שכירים עשירים אלו ולא בצריכה שלהם.

במקביל, יש להחיל סוף סוף מס הכנסה ולא רק מס עבודה על ידי השוואת המיסוי על עבודה ועל הון. מהלך כזה יביא להכנסה של 6 מיליארד שקל לפחות. רבים הסיכויים שמדובר בסכומים גבוהים יותר, משום שמהלך זה ישמוט את הבסיס להקמת "חברות ארנק", אשר מיועדות לניצול הטבת המס על רווחי הון ודיבידנדים. כלומר, אם צעדים אלה ינקטו יהיה צורך בהעלאת הגירעון בכ-0.75% בלבד.

למרות זאת, הגדלת הגירעון בשיעור כה נמוך תהיה טעות קשה. מדובר אך ורק במענה לירידה בהכנסות ממסים לא בפעולה אנטי מחזורית, אשר תוציא את המשק מההאטה. נדרשת כעת חבילת תמריצים על מנת לעודד את המשק ולבסס את המסד לצמיחה ולפיתוח המשק בעתיד. דוגמאות למסד זה הן תשתיות תחבורה, תשתיות אינטרנט מהיר, הכשרה מקצועית ועוד. מימון חבילה זו יוכל להיעשות בקלות על ידי הנפקת אג"ח מיועדות.

מחקר של בנק ישראל שפורסם השבוע, קובע כי למעשה, הגדלת ההוצאה הממשלתית אפקטיבית ביותר בהמרצת הפעילות המשקית. את הקביעה כי הגדלת ההוצאה הממשלתית אינה מביאה לגידול בחיסכון בכל גודל העלייה בהוצאה, יש להבין כהוכחה לכך, שההוצאה הממשלתית מוזרמת לידי אזרחים בעלי נטייה גבוהה יותר מהממוצע לצרוך. כמו כן, ההוצאה הממשלתית מביאה בטווח הקצר לגידול בייבוא, וכך פועלת לטובת היצואנים בכך שהיא מאפשרת להם שער מט"ח נוח יותר.[viii]

תיקון קצר מהטור של שבוע שעבר

בטור של שבוע שעבר נפלו שתי טעויות.

בשל הניסוח הלקוי, נוצר רושם לא נכון לגבי כוונת המשפט: "לדוגמה, יחס החוב תוצר של ספרד זינק מ-36.3% ב-2007 ל-68.5% ב-2011 והיא אינה יציבה כלל כיום". הכוונה הייתה לומר שאף על פי שספרד החלה את המשבר עם יחס חוב תוצר של 36.3% הדבר לא הקנה לה יציבות כלשהיא (בניגוד לטענה הרווחת בפי בכירי ממשלת ישראל ובנק ישראל), ולא לטעון שיש קשר כלשהוא בין עליית יחס החוב תוצר לחוסר יציבות. הדוגמה של גרמניה ממחישה זאת בצורה הטובה ביותר – יחס החוב תוצר שלה עלה ב-16.3% בתוך שנתיים, והיא המדינה היציבה ביותר באירופה כיום. להבא אשתדל לנסח בבהירות רבה יותר.

עניין נוסף הוא ההתייחסות לדיווח בתקשורת לגבי הצורך בהעלאת מסים בהיקף של 10 מיליארד שקל וקיצוץ תקציבי בהיקף של 10 מיליארד שקל נוספים. חוסר הבהירות העקבי בתקשורת לגבי היקף הקיצוצים והבלבול החוזר ונשנה שבין קיצוצי תקציב המתורצים ב"התאמה" לכלל ההוצאה לבין קיצוצי תקציב או העלאות מסים המתורצות בעמידה בתקרת הגירעון, הוביל לטעות בדיווח. הדיווח המקורי התייחס ל-10 מיליארד שקל בקיצוץ תקציבי ה"נחוצים" לשם עמידה בכלל ההוצאה ול-10 מיליארד שקל ה"נחוצים" לשם עמידה בתקרת הגירעון.[i]. לעיתים, למרות שאנו משתדלים לעמוד בבדיקה קפדנית של העובדות, משתרבבות טעויות, ואני מודה לכל מי שהעיר ותיקן.

 

ניסיון להטות את הדרישה לצדק חברתי והמתקפה על האמנה החברתית מעידים על נואשות הצד השני

בשל ההתעסקות שהייתה השבוע בנושא החרדים צפינו ביאיר לפיד, ניאו ליברל מובהק, מנסה לנכס לעצמו את מחאת השנה האחרונה. לפיד, אשר מצדד באופן מוצהר בהפרטה (למשל, הפרטת מערכת החינוך), הצליח כך להיכנס דרך הפתח שנוצר בעבורו ולטעון שהוא רוצה בשוויון לכל.[xi] החמור מכל הוא ה"הפרד ומשול" שזרם זה מחולל באמצעות אמירות כמו "יאיר לפיד: "החרדים צריכים להבין שהמשחק נגמר""; "לפיד: "…לא נממן דור שלא מתפרנס"";[xii] "השיטה של מיעוטים, כמו חלק מהחרדים, זו סחטנות. אנחנו מייצגים את הרוב".[xiii]

לסיכום, אנו קוראים לכם להתייצב לצד האמת המדעית והערכית ולהפריך את ה"טעויות" של משרד האוצר ובנק ישראל. כמו כן, אנו קוראים לכם גם לעמוד לצד המחאה, אשר הייתה ברורה ביותר במסריה – צדק חברתי, מדינת רווחה והפסקת שיטת ה"הפרד ומשול". דומה שהאמנה שהושגה לפני כשבוע היא מסמך בעל משמעות היסטורית, הן בתוכנו והן בהרכב החותמים עליו, ובה נתמקד בשבוע הבא.


בברכת שותפים,

מחברות המחקר להתחדשות התיאוריה הביקורתית

תנועת דרור-ישראל


[ii] החוב הממשלתי ירד ב-6.2% בשנתיים, יוסי גרינשטיין, nrg, 27.02.2012

[iii] נתוני בלומברג, 07.07.2012

[iv] http://stats.oecd.org/Index.aspx?QueryId=36382

[v] "אקונומיסט": מצב החוב הישראלי – כמו של גרמניה, מירב ארלוזורוב, The Marker, 01.11.2010

[vi] העלאת מס הכנסה ב-1% שבוחן האוצר: הכסף יגיע מבעלי השכר הנמוך, מירב ארלוזורוב, The Marker, 03.07.2012

[vii] המדינה גובה מסים לפני שהיא גובה חובות, שוקי שדה, The Marker, 06.07.2012,

כל שקל חשוב: הפיקוח על הכנסות המדינה מתמלוגים יוגבר, רם עוזרי, The Marker, 04.07.2012

[viii] בנק ישראל: גידול בהוצאות הממשלה יגדיל את עודף היבוא, רם עוזרי, The Marker, 02.07.2012

[ix] זכרונות מאוהל המחאה, רועי אוליניק, העין השביעית, 31.12.2002

[x] אופס: מייסד "התעוררות" כמעט ולא עשה מילואים, יוסי יהושע, ynet, 18.12.2002

[i] תוכנית באוצר: גזירות ב-20 מיליארד שקל, עופר וולפסון, news1, 27.06.2012

[xi] יאיר לפיד: "החרדים צריכים להבין שהמשחק נגמר", שירות גלובס, 03.07.2012

[xii] לפיד: "החינוך החרדי – אסון בהתהוות; לא נממן דור שלא מתפרנס", ליאור דטל, The Marker, 05.07.2012

[xiii] עידן מילר: "אנחנו הדור החמישי של המהפכה הציונית", טל שניידר, גלובס, 04.07.2012

כתבות נוספות