למרות התהום הפרושה בין השקפת עולמנו לבין השקפתו של מר"ן עובדיה יוסף אני מייחל בכל ליבי ונפשי לרפואתו השלמה.
בעייני הרב יוסף איננו גדול בישראל רק בשל העובדה שהוא בור סוּד שאינו מאבד טיפה ואפילו לא בשל העובדה שהוא דומה בעיניי לאלעזר בן ערך עליו נאמר " אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים ואליעזר בן הורקנוס אף עמהם, ואליעזר בן ערך כמעיין המתגבר בכף השנייה, מכריע את כולם", אלה ובעיקר משום שהוא יצר חברה בנה מציאות תרבותית הקים רקמה חיה של מאות אלפי אנשים היוצרים מבנה ביניים חברתי תרבותי בתוך החברה הישראלית.
מפעלו של הרב יוסף איננו מפלגת ש"ס אשר תחשב ברבות השנים לאפיזודה במפעלו הענק. העובדה שהרב יוסף הצליח לאחד יחד את שבטי ישראל יוצאי עדות המזרח לקריאה בסידור אחד, אין לה למיטב הבנתי אח ורע בישראל המודרנית שלנו. כל אלה הסונטים ברב יוסף על דעותיו, מנהגיו ועוד, אינם מבינים כהלכה את העובדה כי חברה נוצרת במקום העבודה, בשכונה במרכז הקהילתי ובבית הכנסת. במקום בו אנשים בשר ודם חיים את חייהם היום יומיים חווים את חוויותיהם הטובות יותר או פחות, מביאים את ילדיהם בברית הנישואין ואו בבריתו של אברהם אבינו – שם במקום הזה נוצרת ונוצקת חברת האדם היהודי גם הישראלי. ושם שם ניצח הרב יוסף את כולנו. בשעה שתנועת העבודה בעטה בנעל מחודדת היטב בכל מפעליה הרוחניים והחברתיים, בזמן בו מדינת ישראל קיצצה וחמסה את כל מפעליה התרבותיים. עשה ועושה ואני מתפלל שימשיך ויעשה, הרב יוסף כמעט את הבלתי אפשרי, הוא חידש חיים יהודיים במדינת ישראל הדמוקרטית תוך שהוא ממלא אותם בתוכן עכשווי, לשיטתו ולהבנתו. הוא מתח רשת חברתית, לא הפייסבוק והטוויטר, העוגנת עמוק בתוך כל רובדי היומיום של האיש האישה הילד והילדה.
במאמרו סמלים תלושים כתב מאיר יערי "הבדלתי בין הסמלים החיוניים של גורדון ובין הסמלים התלושים … הסמל החיוני יש בו כדי לעצב דמות קבועה להשתלשלות החיים, בעוד שהסמל התלוש חסר את הזיקה הממשית אל חיי דורות ואל המונים רבים. הוא בן חלוף והוא שרוי בעולם דמיוני של דמויות אוויריות, פאנטומים בלעז. הסמל החיוני הולך ונרקם לאיטו בתוך העם, בין תושבים, גרים, אלמנות ודייגים, הוא מפכה חרש, עד שבאים יחידי סגולה ומֵשָווים לו ביטוי משחרר" מה שהבין איש כיערי זרקו ממשיכיו בבוז תוך הסברים מלומדים על רווח והפסד במאזני הבוחן למיניהם, שעה שהם מפסידים את העם, הדמוקרטיה והציונות. כן ש"ס זקוקה לעטיני השלטון, אך היא תתקיים גם בלעדיהם כי היא מקיימת את אשר אמר פעם אנטק צוקרמן " מה גדול יותר מבית גדול? ספר קטן!"
במקום בו מטפחים את הרוח, מחדשים אותה, חיים אותה, בוחנים בודקים ולומדים אותה, עטיני השלטון הם תוספת הכרחית אבל רק תוספת. אנחנו נמשיך להתנגד לדרכו של הרב יוסף, אך נתנגד לה מתוך הערכה עצומה לגדול בישראל, שניתן וחובה ללמוד ממעשיו ומפעלותיו .מי יתן והרב יוסף יחלים וימשיך לאתגר אותנו בשדה זה שהוא נשמת אפה של עצם קיומנו. לו יהי.
פסח האוספטר – רכז תנועת דרור ישראל
