שני אורן, חבר תנועת דרור ישראל כותב במִכְתָּם
אחד הטיעונים המוזרים שנוהגים חילוניים לומר לדתיים, כמעין הוכחה ניצחת להעדר קיומו של האל, היא השאלה "היכן היה אלהים בשואה?" או בכל טרגדיה אנושית, בין אם אישית, לאומית או גלובלית שהתרחשה בעולמנו. אותם חילונים, גם האקזיסנציאליסטים ביותר שביניהם, טוענים כביכול, כי לו היה האל – אמיתי, כל יכול וטוב מיסודו – מופיע ולו לרגע בין צריפי אוושויץ, בתאי הגזים במיידאנק או בצינור של טרבלינקיה, היה וודאי עוצר מיד את מהלכו של רצח העם, הנורא והשיטתי ביותר שנעשה עד אז ולמזלנו גם עד כה.
מדובר בטיעון לוגי ברור, שהלא מן הסתם לא היה מישהו מעלה על דעתו שהאל "מנסה" את מאמינו בצורה נוראית שכזו. עם זאת, נדמה לי כי בסיום ההוכחה הרציונליסטית של החילוני את הדתי בדבר העדרה של ישות כל יכולה מפקחת ושומרת, נותרים שניהם חסרי תשובה לשאלה הפשוטה – למה מתרחשים כלל אירועים כמו שואת היהודים או כל טרגדיה אחרת, מעשה ידי אדם ואף מעשה גרמי שמים, ארץ, חיות וחפצים?
